כולם אמרו לי, תיזהרי ממנה, היא תיכנס בך כמו דיבוק, היא תתקוף את האדם האהוב עלייך, תנבח על כל מכרייך ותהרוס את כל מה שיקר לך.
ובאמת הרגשתי אותה מתקרבת. אז אמרתי לה יפה שלום, לחצתי לה יד, הסברתי לה בחיוך שנחמד מצידה לבוא לבקר, אבל תודה כבר הסתדרנו, פתרנו הכל כשעוד היית רק בדרך.
אני מבינה, לחץ והכל, אבל כמה גרוע זה כבר יכול להיות? כמה אי הסכמה כבר יכולה להיות בין שני אנשים שלאורך חודשים רבים הסכימו על כל כך הרבה דברים שזה גרם להם לרצות להתחתן? כמה לחץ כבר אפשר להרגיש כשכל שיחה עם ספקים, כל בחירת שיר, כל קניה של בגד וכל שיחת חולין חוזרים ומזכירים לכם שבקרוב תתקיים חגיגה גדולה שכולה מוקדשת לאהבה שלכם וכל האורחים בה יבואו רק בשביל לברך, לחבק, להתרגש ולהתפעל מכמה שאתם יפים יחד.
כן כן, הפקה גדולה, מאות מוזמנים, משפחות מרקעים שונים, קשיי תקציב, הרבה החלטות, ידה ידה ידה.
זה נורא, נורא מאתגר את היחסים, כל חילוקי הדעות האלה (כי אנשים שגרים ביחד לא אמורים להיות מתורגלים בפתרון חילוקי דעות). היום היה לנו וויכוח ראשון. לא הסכמנו על הפונט של ההזמנות. הייתה אווירה מאד קשה בבית. שהינו בדיסהרמוניה במשך עשרים דקות תמימות. באמת חוויה מאד קשה.
יאללה תעשו לי טובה.
זה מה שיש לך, הבריידזילה הגדולה מהאגדות?
את לא עושה עלי רושם.
לפני 13 שנים. 17 בנובמבר 2011 בשעה 19:07
