רגע, אולי גם אני אחת מהם? אולי גם לי מעולם לא הייתה מחשבה סמי-מקורית?
מעניין איך אני נראית לאנשים ממש חכמים. האם הם חושבים שאני אמנם לא חדה כמוהם אבל לפחות אני נחמדה, או שעבורם אני בדיוק מה שעבורי אותם אנשים שאומרים דברים כמו "הכי חשוב להיות נאמן לעצמך" ובטוחים שהם נתנו לך עצה עמוקה ומאירת עיניים?
האם כשאני מפנה למושג מתורת המשחקים כדי להבהיר נקודה, אני נשמעת להם כמו כל אותם אנשים שאומרים "איש הישר בעיניו יעשה" כשהם רוצים להגיד "חיה ותן לחיות"?
יש קטע בביג בנג בו פני, ברגע של הארה, שואלת את שלדון - בשבילך אני לא יותר מקופיף בלונדיני, אה?
אבל עם אנשים כמו שלדון קל לדעת. לעומת זאת כשאנשים מאד חכמים הם גם בני תרבות מחונכים היטב ו/או בעלי איניליגנציה רגשית מפותחת, הם תמיד יורדים לרמה שלך, וכך אתה אף פעם לא בטוח, אם בשבילם אתה בן אדם נסבבה שלכל היותר לא מבין משהו פה ושם, או רק קופיף ברונטי.