בעצם....התחיל
כבר לפני 3 חודשים עוד הייתי במערכת שליטה אחרת ראיתי בכלוב את תמונת רגליה האלוהית.רגל שפשוט יצר האלוהים במו ידו, מושלמת זה בלשון המעטה.
לא התאפקתי וכתבתי לה על יופי רגלה, תגובתה היתה קצרה וקולעת "חן חן"
התמונה לא יצאה מראשי זמן רב ורק אחרי חודשיים העזתי ופניתי שוב
אבל אז זו כבר היתה פניה לשמה
הוד מעלתה ענתה ובין יתר הפרטים שנמסרו הוזמנתי לצור קשר במסנג'ר ואז....
התעוררתי מחדש, הלב נכבש, החיוך חזר לפני, והדם זרם גם לבצים
במהלך השיחה, ויש לציין את נימוסיה נעימות שיחתה והאיטלגנציה השופעת ממנה, התחלפו תמונותיה לא אחת והשניה יותר יפה מהראשונה.
רגליה המושלמות, פניה היפות, כגופה המדהים, העיניים עורה הצח והחלק הצבע המקסים לקח לאלוהים אלפי שנים ובסופו של דבר....הצליח לייצר את המושלמות שבנשים.
ולי...עבדון עלוב וקטן, יש את הזכות, להביט, להעריץ ולסגוד לתמונותיה.
הייתי מביט בתמונותיה דקות ארוכות גם כשלא יכלה לשוחח איתי, הלב היה פועם, התרגשות מבט משתוקק בעיני רעד זיעה וכן...גם זיקפה היתה צומחת.
לאונן...? חלילה, אין זו אחת התמונות הזולות שמאוננים עליהם, גם כשיש זיקפה, גם כשחרמנות מציפה אותך, וזה לגיטימי אני חושב, לא היתה באה האוננות, ההיפך, התנשאות רוחנית, כמיהה פנימית, תשוקה אמיתית למלכה נערצת ויפה.
אם צריך... תאונן אחרכך על מיליוני תמונות וסרטים אחרים שלא חסרים בכל הצורות והמינים.אבל על תמונותיה = חלילה מלחשוב אפילו.
כן היום אני כותב חודש וחצי אחרי ועדיין עומד לי עדיין אני מתרגש כשרואה מול עיני את תמונת כפות רגליה, ולא צריך נעל עקב בשביל להבליט את אלוהותה, זוג נעלי אצבע, ולק אדום, צבע מושלם, האצבעות מסודרות אחת אחת קוראות ללשונך לקרוב, ללקוק, לחמוד, לרצות, לסגוד.
כן..כך זה התחיל, הדליק בליבי את רצון, הכמיהה, התשוקה. ומכאן יש רק לשאוף לרצות ןלפנטז שאולי....יגיע היום
שיחות רבות כמעט כל יומיים
מפאר ומשבח את תמונותיה, את יופיה, את הדרה בפניה ונענה בעדינות נפש על ידי מלכה אצילית ואלוהית.
ימים רבים ימים של תשוקה
לפני 16 שנים. 30 באוגוסט 2008 בשעה 17:01