יפה זו ל מילה

להיות שם שני מטר בלבד, ערום, מולי על המיטה שרועה אישה, אישה שכל גבר ממוצע היה מפנה מבט ברחוב כשהיא עוברת, יופיה האינסופי מדהים, עיניה הכחולות מביטות בי, במעשי, שפתיה החושניות עטורות האודם מחייכות, חושפות שורת שיניים ישרות ולבנות, גופה המחוטב להפליא, מעשי ידי האלוהות בעצמו, מעוטר בשמלה קצרצרה חושפנית, החושפת את חמוקיה, מבליט את בוהק לובן עורה החלק והעדין, טיפת שערה מיותרת לא מבצבצת בגופה הענוג, שיערה החלק, הארוך, אסוף בקפידה, צבע בלונד מסנוור, וגולש לעבר כתפיה, בדרך אל החזה הזקוף שלה, רגליה מסוכלות על הספה, חלקות, בוהקות, זוהרות ולאצבעותיה לק אדום.
ואני, מביט נפעם, מרוכז כולי במלכתי, במשימה החשובה שהוטלה עלי, החלק הזיכרי של מוחי מנסה לערער את החלק ההגיוני ולהוציאו מריכוז, מנסה לשדר לאיברי "תתעורר תזדקף תראה מה יש מולך"
אך כלום, ליבי הפועם מעצם היותי העבד של מלכתי לא הוסיף פעימה מיותרת, טיפת דם נוספת לא הוזרמה לאיברי, ועיניי הבוהות ביראת קודש במלכתי כלל לא ראו משהו אחר, פשוט.....
אני כולי כבר מרוכז עמוק במלכתי, היופי הפנימי וההרגשה בלב שלי חזקה מכל שמץ של חרמנות זיכרית זולה, זה כבר מעבר לזה. נקודה.