ברובם אני לא מוצא אותה אחת

טיילנו איפשהו בארץ, קבוצה לא גדולה, והגענו למעיין אחרי הליכה מאומצת. הבעייה היא שלמעיין הזה אפשר להגיע גם עם ג'יפים. וכידוע ג'יפים בדרך כלל מלאים באנשים מכוערים עם ילדיהם הרועשים. לי באופן כללי אין בעייה עם אנשים מכוערים, ואין לי בעייה עם אנשים שנוסעים בג'יפים, וגם אין לי בעייה עם ילדים רועשים. אפשר להגיד שאני לא סובל את כולם באותם מידה.

הבעיות שלי מתחילות כשאנשים מחליטים להתפשט. בן אדם ערום דומה לבן אדם שצועק. הראשון חושף את גופו הלא מושלם והשני חושף את שכלו הלא מושלם. ואיכשהו יוצא שבכל קבוצה נתונה, הכי ערומים הם הכי מכוערים, והכי קולניים הם הכי טיפשים.

למה בן אדם שלא היה חושב ללכת בשכונה שלו ביום שישי בצהריים רק עם בוקסר קטנטן לגופו וכפכפים, חושב שהוא יכול לעשות את זה באיזה מעיין כשאני בסביבה? למה הבן אדם הזה צריך להבליט את היותו בעל כרס ובשיער שגורם לך לחשוב איך לתת אותו לבדואי שיטפל בו כמו שהוא מטפל בשאר הכבשים [ואני לא מדבר בהכרח על גזיזת שיער. גם, אבל לא רק]?

למה? כי האסתטיקה מתה. היא כבר לא רלוונטית. יותר מדי חופש, יותר מדי מצעדי גאווה ויותר מדי שמש מכניסים לאנשים רעיונות מפגרים לראש, מערפלים להם את היכולת לראות את עצמם. במיוחד לאנשים שיש להם את השילוב של ראש פתוח וראש חלול. יש איך למלא, ויש הרבה מקום.

אני לא מתכוון לפנות לכל גברי העולם ולהאיר את עיניהם. ויש לי 3 סיבות למה לא:

1. ממילא את הבלוג הזה קוראות בעיקר נשים. גברים הפסיקו אחרי הפסקה הראשונה כשהם קלטו שזה לא הולך להיות על סקס.
2. ממילא אנשים לא אסתטיים לא מקשיבים, כי בתחרות מילוי הראש ברעיונות, אין לי ספק שאני מגיע אחרי שבור הביוב כבר מלא.
3. אני מבקר בחורות בתדירות יותר גבוהה מביקור במעיינות. אין לי בעייה להלין, אבל תצפו ממני לפתור את זה.


אני לא אומר שהיופי [וגם הכיעור] הוא לא בעיני המתבונן. להיפך, אני הראשון שיעיד על זה. כשקומה אומרת לי שאני סקסי כשאני צרוד, ושאני סקסי כשאני צועק, שאני סקסי כשאני לוחש ובעצם גם כשאני שותק. אני יודע טוב מאוד שזה בעיניי המתבונן.

אבל יש גם יופי אבסולוטי ויש גם כיעור אבסולוטי. קומה למשל היא הבן אדם הכי יפה בעולם, נקודה. בגלל זה היא יכולה להתפשט בציבור אם היא רוצה. השאר, כולל אותי, שלא ירשו את זה לעצמם. ושאף אחד לא יקשקש לי שזו זכות להתפשט. להתפשט זה כמו לקנות יאכטה, כל אחד יכול, אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו.



דוגמא לכיעור אבסולוטי זה כל מה שנכנס לאותו מעיין. הבעייה היא לא בכיעור שלהם, אלא בחוסר האסתטיקה. כי כיעור לא מדבק, אבל חוסר אסתטיקה מדבק בהחלט.

זה גרם לי לרצות לעמוד בקצה המעיין ולהשתין פנימה, לכוון לראש של כל הילדים ששחו שם, וצרחו להורים המכוערים שלהם שיראו אותם, כאילו הם השיגו משהו בחיים. ובחיי שאם הייתי משתין שם, זה היה הדבר הכי יפה שהמעיין הזה ראה מזה הרבה זמן.