ברובם אני לא מוצא אותה אחת

היי,
אני מקווה שזה בסדר שאני שולחת לך מסר אישי. אבל רציתי לשאול אותך משהו, כי נראה לי שאתה מנוסה ומבין.
יש לי אדון, והיו לנו אחלה סשנים וחיבור מדהים, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה קצת חוזר על עצמו, שזה לא מרגש אותי כמו פעם, ואני לא כל כך יודעת מה לעשות. אולי אני בכלל לא בנוייה לשליטה? אולי מיציתי?
אני יודעת שאני זרה, ואתה בטח לא תענה לי אפילו, אבל אני מנסה בכל זאת. אני לא יכולה לכתוב את זה בפורום.





תראי, נשלטת יקרה, את צריכה לדעת ליזום. אדונים, ואפילו המנוסים שבהם, לפעמים מקובעים.

אתן לך דוגמא. יום אחד כשהיא הייתה אצלי היא רצתה ללקק לי את המגף. מה זה רצתה? אפילו לא ביקשה. וזה לא שהמגפיים שלי חדשים לה. אני נועל רק מגפיים שחורות, והיא איתי לא מהיום. אני לא יודע מה נפל עליה, או מה הפיל אותה לרצפה. זה תפס אותי בהפתעה.

אז בהתחלה אמרתי לה לא, אבל רק בשביל לשחק אותה קשה להשגה, כי ככה זה שולטים, הם משחקים. ואז הרשתי לה, והתבוננתי בה מלמעלה מתענגת על המגף שלי. לא הבנתי ממה אני אמור להנות בדיוק, זה לא שהכרחתי אותה לעשות את זה, לא השפלתי אותה, זה בכלל רעיון שלה.
אבל המשכתי להתבונן בה מלמעלה, עם חיוך מסופק. וזה לא שהייתי מסופק, אבל חיוך מסופק זה דבר אוטומטי אצל שולטים, את מבינה? כי שולטים חושבים שהם ברי מזל, שיש להם מישהי כנועה, והם לא צריכים לסבול את שטויות של נשים שחושבות שהכל מגיע להן.

וחוץ מזה, אני לא יכול לקחת סיכון שהיא תתבונן למעלה ותראה אותי מפהק. זה לא שאני יכול להרגיש משהו דרך המגף. באותה מידה היא הייתה יכולה לשחק איקס עיגול על המגף שלי, והייתי מרגיש אותו דבר.

אחר כך היא ביקשה שאקשור אותה, כי לא עשינו את זה מזמן, והיא רוצה להרגיש חוסר אונים. לא פלא שלא עשינו את זה מזמן, מה הרעיון בכלל? שני אנשים נפגשים, ואז אחד נקשר והפה שלו סתום. יופי באמת, הייתי יכול להשאר בבית ולעשות פגישה עם עצמי, ולשים תמונה שלה מולי. זה אותו דבר. למי היא עוזרת בדיוק אם היא קשורה? מי בדיוק נהנה מזה? אה, כמובן. היא.

אז קשרתי אותה. איזה סיוט, כל החבלים הארוכים האלה, וליפופים, וקשירות כאילו אני בחזרה בצופים. אבל אין בעייה, אני זורם, מקבל רעיונות, נותן לה ליזום והכל. ואז כשכל הקשירות הסתיימו כל מה שרציתי זה רק לנוח קצת, אבל אני לא יכול, כי יש לי פאקינג בחורה קשורה, אז מה? אני אלך לנוח ככה? אפילו להשתין אני לא יכול. זה מה שחסר לי שיקרה משהו, והמשטרה תגיע, ואמא שלה תתחיל לשאול אותי שאלות. ולך תסביר לכולם שזה רעיון שלה, נשמע כמו התירוץ הכי ליים בעולם. כבר עדיף להודות בעינויים ורצח, מה יש, הראיות הרי תומכות בזה. לפחות ככה אגיע לעמוד הראשון של העיתון ולא לעמוד האחורי.

אז נשארתי שם, ולקחתי את הויברטור החשמלי, גדול כזה שמחובר לחשמל בקיר, ציוד הנדסי כבד, כאילו קאטרפילר ייצרו אותו. הרגשתי איך היא מתענגת, אז אמרתי לה לא לגמור. חשבתי לעצמי בשקט למה בעצם? שתגמור. את מי זה מעניין. בגלל כל הקטע הזה של השליטה, אני צריך עכשיו לעמוד עם הויברטור שעה, במקום 5 דקות. אוף, וגם צריך אחר כך לשחרר את כל החבלים, ולסדר את הכל. מזל שהיא לא יכולה לראות את הבעת הפנים שלי עכשיו, לא צריך להעמיד פנים כשאני מאחוריה. איך זה שאני עובד כאן הכי קשה ואפילו לא יכול ללכת להשתין? לקופאית בסופר יש תנאים יותר טובים.
אה, אפרופו סופר, אני חושב לעצמי, אני צריך לקנות קפה. ואני צריך גם להתקשר לבעל הבית. אני מציץ בשעון. טוב, נראה לי שעבר מספיק זמן, אז אמרתי לה שהיא יכולה לגמור. והיא גמרה. איזה כיף לנו, מחר היא יכולה לכתוב על זה פוסט בבלוג שלה, וכולם יקנאו.

שיחררתי את החבלים. ואז היא אמרה לי שקשרתי ממש חזק, ושאני לא מיומן, ועכשיו יהיו לה סימנים, והיא ביקשה מראש בלי. אז אמרתי סליחה.
ואז גם התחבקנו שעה, למרות שהיה לי ממש חם. אבל היא אמרה לי שזו הייתה חוויה קשה, והיא רוצה להרגיש בטוח. אז חיבקתי אותה והזעתי בשקט. כי זה מה שחסר לי, נזק נפשי לכל החיים [לעוד בחורה] על המצפון שלי.

[כמה מקבלים היום על רצח בכלל? 20 שנה? עם נסיבות מקלות בטוח מקבלים פחות, ומורידים שליש, לא כזה נורא. גם ככה אומרים שהחיים מתחילים בגיל 50. אבל עכשיו כשהיא משוחררת זה יהיה יותר קשה ויותר מבולגן. באסה.]




אז את מבינה נשלטת יקרה, אם הפגישות שלכם לא מגוונות, תרגישי חופשי ליזום בעצמך. אחרי הכל, ההנאה שלך חשובה לא פחות מזו של האדון שלך. אפילו יותר. מה הוא מבין, בינינו. ה ד ד י ו ת, זה שם המשחק בשליטה.