סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ברובם אני לא מוצא אותה אחת

- אין לי מוח... רק קש - איך אתה יכול לדבר אם אין לך מוח? - לא יודע... אבל יש אנשים שאין להם מוח והם מדברים הרבה... הלא כן? - כן, אני מניחה שאתה צודק
לפני 14 שנים. 4 ביולי 2010 בשעה 14:11

איזה באסה, הכרתי שולט ממש חמוד, אבל כבר בשיחה הראשונה גיליתי שהוא משקר לי ... לא משנה כרגע מה הוא אמר... אני לא סובלת שקרנים, וגם כתבתי את זה בפרופיל, אבל אני חושבת אולי לתת לו הזדמנות שנייה. מה אתה אומר?


אני לא מבין למה כולם כותבים בפרופיל שהם לא סובלים שקרנים. מה רע בשקרנים? הם לא מזיקים, רק אומרים דברים לא נכונים, בערך כמו כל הסביבה שלך.

מה עדיף, שכולם יגידו אמת? כל אחד עם הסיפורים המשעממים שלו ועם הצדקנות שלו ועם העקרונות בלאי שלו. לדעתי עדיף שאנשים ישקרו קצת.
זה עושה את האינטרקציה הרבה יותר מעניינת.

ובכלל, שקרים עוזרים לנו להתגבר על דעות קדומות. נניח שאין לו ניסיון בשליטה או שהוא מובטל או שהוא בכלל בן 50. אם הוא אומר את זה, מיד יהיו כאלו שישפטו אותו על זה *ויצפו* ממנו להתנהג בצורה מסויימת. אבל אם הוא יגיד אחרת, זה יגרום לכל אחת [או אחד, אם הוא כבר איכזב את ההורים שלו הרבה לפני שהוא איכזב אותך] להעריך אותו בהתאם לביצועים. הכי ללא משוא פנים.

וגם לכתוב שאת לא אוהבת שקרנים, למי זה עוזר בדיוק אם לא למצפון שלך? העיקר שאת מרגישה טוב, ונורא מוסרית. זה לא שמישהו יקרא את זה ויגיד: "אה, היא לא אוהבת שמשקרים לה, טוב אז אמנע. מזל שהיא לא כתבה שום דבר על אנסים".


כשציירת איזה ציור מפגר בגן, ואמא שלך אמרה לך שזה נורא יפה, לא הפריע לך אז שהיא שיקרה לך נכון? או כשדוד שלך אמר לך שככה אנשים גדולים משחקים, כשישנת אצלם בסוף שבוע ההוא שההורים שלך ירדו לאילת. אז מצד אחד הוא מנייאק שהוא שיקר, אבל מצד שני לפחות הזין הראשון שנגעת בו לא היה סתם של מישהו מהרחוב [ואגב, טכנית הוא לא שיקר – ככה באמת אנשים גדולים משחקים].

אולי בעצם מה שמפריע לך זה שאנשים עדיין מתייחסים אליך כמו הילדה המפגרת מהגן, ואת עדיין לא מצליחה לשכנע את כולם שבעצם התבגרת.

אז הנה הדרך שלך להתבגר מהר: תפנימי שאת לא יכולה למנוע מאנשים לשקר. הבוס שלך משקר לך, ההורים שלך עדיין משקרים לך, חברות שלך ב-ר-ו-ר שמשקרות לך וגם את משקרת כל הזמן [ואם את חושבת שלא, אז תתחדשי, הנה השקר הראשון שלך והוא לעצמך].
מה שאת כן יכולה לעשות זה לקבל את השקר כדרך חיים. לדעת שהסיפורים שלו היו הרבה יותר משעממים אם הם היו אמיתיים. אולי עוד הרבה שנים, אחרי 2-3 ילדים ובית בפרברים, תגידי לו – טוב חאלס, אנחנו מכירים מספיק זמן, אז די לשקר. למרות שבנקודה הזו כבר תכירי אותו כל כך טוב, שכל השקרים יהיו שקופים, מה שמוציא את העוקץ גם ככה.



עד אז, הכי חשוב, למען חיי שליטה בריאים: תתעלמי מכל מה שהוא אומר.

אם הוא נוגע בך עמוק בפנים, אז מה זה משנה מה הוא אומר. ואם הוא לא נוגע, אז שיעוף מהחיים שלך. יש הרבה גברים אחריו [שקר] ואת ראויה למישהו יותר טוב [שקר] שיאהב אותך ויכבד אותך [שקר].


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י