ברובם אני לא מוצא אותה אחת

שירלי היא הבחורה הכי א-מינית שאני מכיר.


למעשה הבחורה היחידה. כי בינינו, מה יש לעשות עם מישהי לא מינית? כבר עדיף חבר טוב ולחסוך את הדרמות. זו גם הסיבה שהיא עולה לי על העצבים חדשים לבקרים. היי, לא בגלל שאני פחות סבלני למישהי שאני לא מזיין כל הזמן. כל ידידי עדי שאין בי סבלנות במידה שווה לכולם.

אין לה חשק לדבר הזה שנקרא סקס, לא אוהבת סקס, לא מחכה לסקס. היא אף פעם לא תודה בזה כמובן, אבל העדויות מדברות בעד עצמן. היא נראית מעולה, ומחוזרת בהתאם. עכשיו היא יוצאת עם שני בנים, אבל הודתה בפני שהזדיינה עם אחד מהם בפעם האחרונה לפני חודש.


ההתחלה שלנו קרטעה, ואחרי שעתיים בערך העפתי לה סטירה שהזיזה לה, מילולית, את הלסת וזרקתי אותה מהבית. ההמשך היה מקרטע לא פחות. מאז זרקתי אותה עוד הרבה פעמים. בכל פעם אמרתי לעצמי שזהו, אין לי מה לעשות עם הייצור האדיש הזה.

זה לא שלא הזדיינו. להיפך, אנחנו מזדיינים בכל פעם ופעם, בלי קשר לבחור התורן שיוצא איתה באותו זמן. אבל האדישות שלה הורגת אותי. חוסר הציפיה שלה. משיכת הכתף והמבט המבואס.

היא יודעת שאם היא באה אלי, יהיה סקס. היא עושה פרצוף של חוסר רצון, ומביעה את סלידתה. אבל אני לא בדיוק שואל לדעתה, והיא כבר לא טורחת להגיד אותה. אני פותח לה את אחד החורים, ולזכותה ייאמר ששלושתם שימושיים, מזיין וגומר. היא בשקט כל הזמן, ממתינה בסבלנות. ואם במקרה הפה שלה פנוי, והיא מנצלת את העובדה הזו להתלונן, היא מקבלת סטירת הרגעה ואני ממשיך בשלי.


באמת שקשה להנות ככה כמו שצריך.


בפעם אחרונה שדיברנו היא שאלה אותי: נו, מתי אתה מזמין אותי אליך? אבוא להציק לך קצת.
זו בדיוק הבעיה, אמרתי, שאת אף פעם לא תגידי משהו כמו: מתי אתה מזמין אותי אליך? אבוא לעשות לך קצת טוב.
מה? היא שאלה, ככה בחורות אחרות אומרות לך?
ברור, עניתי, כל אחת ואחת מהן.
טוב, היא התריסה, אז איתי יש לך גיוון.
כן, עניתי חזרה, ולמה את חושבת שאת מוזמנת אלי רק לעתים רחוקות? כי את גיוון כמו שסתימה בכיור זה גיוון.
טוב, טוב, היא ניסתה לתמרן, אשתדל לשנות את הגישה שלי.


אבל בזמן האחרון, וכאן מגיע הקטע הקצר הזה למסקנתו, אני מוצא עצמי נהנה יותר ויותר מהגיוון הזה. היא אמרה לי פעם: מה אכפת לך אם אני לא רוצה סקס, גם ככה אתה לוקח בלי לשאול אותי. וכשהיא ניסחה את הסיטואציה בצורה כזו, הבנתי שאין כאן שום בעיה בעצם. העצבים שאני מקבל, והאלימות שאני נאלץ להפעיל מול חוסר הרצון שלה, הם לא הסיבה שבגללה אני לא מזמין אותה לעתים קרובות. להיפך, הם הסיבה שבגללה אני כן טורח להפגש איתה.


יודעת מה, אמרתי לה, בטח שאת מוזמנת לבוא. ואל תשני כלום. אני כבר אסתדר.