סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ברובם אני לא מוצא אותה אחת

- אין לי מוח... רק קש - איך אתה יכול לדבר אם אין לך מוח? - לא יודע... אבל יש אנשים שאין להם מוח והם מדברים הרבה... הלא כן? - כן, אני מניחה שאתה צודק
לפני 13 שנים. 17 במאי 2011 בשעה 16:09

והנה אצבעותי שוב משחקות במקומות שהיא אינה אוהבת, עת אנו שוכבים ערומים במיטה. והנה שוב מתחילה ההתנגדות, ושוב היא מתפתלת תחתי, כמו ריקוד אנטי חיזור לנערות במצוקה.

אני יכול לעשות משהו נעים להסיח את דעתה, לנשקה או לדבר אליה רכות. אבל למי יש סבלנות לזה. היד השנייה שלי מכאיבה לה במקומות אחרים בגוף. לפעמים היא אוהבת את זה, לפעמים זה מכאיב לה מידי, ולפעמים היא נזכרת שזו הסחת דעת, ואגנה חוזר לתנועת ההתנגדות, משל היה ארגון מקומי כנגד כח בריטי בעל שאיפות קוליונאליות.

אבל אני יודע מה להגיד לה. כן, כן. מכיר את כל המשפטים הנכונים.

מרגיע אותה, ואומר לה שזה בסדר. שאני כאן בשבילה. שלא נתקדם אם היא מרגישה לא בנוח. אנחנו כאן בשביל להנות, לא להלחם. הנה אני מפסיק. ואמשיך רק אם היא תחליט שזה בסדר. ואם לא, אז לא נורא. כבוד הדדי זה שם המשחק.

אני לא מבין, היא ממשיכה להאבק. לעזאזל, שוב דיברתי אל עצמי. כן, זה קורה לי לפעמים. לא מאוחר מידי. רק כמה דקות של אי נעימות. הכל בר תיקון. אני מביט בה בעיניים, ותוך כדי הסטירה הכי חזקה שאני יכול לתת באותו רגע, אני אומר לה בקול רם, לוודא שאני שוב לא מדבר בליבי: די להתנגד!

רגע, זה לא עובד. אני רואה את הזעם שוטף את פניה. אולי הוא היה שם כל הזמן, לא טרחתי להביט בעיניה עד עכשיו. אולי זה משהו חדש. אבל זה מפחיד. עיניה מתמלאות בכעס, פניה מאדימות, שרירי גופה מתכווצים תחתי. פאק, הארגון המקומי מתחיל אינתיפאדה מלאה. ידעתי שאין פרטנר.

ההתנגדות הקלה בפלג גופה התחתון החלה לבעוט. ידיה משתוללות וציפורניה מקלפות את עורי. הסרתי את אצבעותי שבריר שניה לפני ששיניה ננעלו עליהן. לא היה כאן ניסיון לנשיכה קלילה ורומנטית מהסוג שגורם צמרמורת בגב. לא, לא. זה היה ניסיון נטול בושה לקחת חלק מבשרי, לטעום דם. וכך מצאתי את עצמי, ברכיי מחזיקות את רגליה פתוחות, אגני מפעיל את כובד משקלי לרתקה למיטה, מרפקי לוחצות על מרפקיה, כף ידי אוחזת בצווארה ובלסתה, מחוץ לטווח שיניה. במצב הזה, שלאף אחד מאיתנו לא נשאר איבר להזיז, עשיתי את הדבר האחרון שנותר לי לעשות, חדרתי אליה והיא סוף-סוף נרגעה.


בתום שעה ארוכה* של זיון, נזרקתי לצידה. אחרי שהיא אמרה לי תודה, התכסתה חלקית בשמיכה ועצמה עיניים, המשכתי אני להתבונן בה שעה קלה** עד שנרדמתי. בליבי חשבתי ששוב הנבלה הצליחה להסיט את דעתי מפתחים מסויימים בגופה, שוב היא נאבקה עד שנותר לי רק לזיין אותה. חזק ממנה אני, אולי, אבל חכמה ממני היא, לבטח.






* שעה ארוכה של זיון: 10 דקות, גג.
** שעה קלה אחרי זיון: 5 דקות, גג.

Mary Jane - אתה אולי תתנגד, אבל יש לך חוש הומור נהדר :)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י