סגידות

כשאת מכוסה כך, הרי חורף, יופייך נרמז, אצילי, מרוחק.

כשאת מורידה את הסוודר, אולי שכמייה שמו? כי את רוקדת,

את מתחדדת. 

גופך מזדקר, מתבלט על רקע גזרתך הדקה, לא אמרתי הדקיקה. וטוב שכך (רוב הזמן). 

כמה אדנותי הוא היכל האגן המתרחב, כמה תוקפניים הם השדיים ופטמותיהם המתריסות.

ואם תורידי הכל, ודאי לא למעני, למען מישהו אחר, ותופיעי צחורה למעט הסבך השחור בין רגלייך,

האם הוא יידע להוקיר את תיאוריית השלבים הזו?