כמו שכבר כתבתי כאן פעם, בגיל 12 הייתי הזונה של בית ספר. כשהתחלתי את החטיבה, בכיתה ז', היה אחד ליאור קראו לו, ערס מכיתה ט' שהיה לוקח אותי לשירותים של הבנים בבית ספר ועושה בי כרצונו.
בהתחלה הוא משך אותי ביד כאילו בצחוק כזה, ונכנסתי אחריו בתמימות לתוך התא. זאת היתה הפעם הראשונה (שאני זוכרת במודע) שראיתי זין. שנגעתי בזין. שעזרתי לו לגמור. אחרי שהוא גמר הוא יצא לבד מהתא ואמר לי לחכות עד שאצא החוצה. חיכיתי לבד בסירחון לפעמים במשך שעות כי לא מצאתי את הכוח הנפשי לצאת משם.
בשאר הזמן ליאור התעלם ממני, כאילו אני אוויר. לפעמים הוא היה צוחק עליי בפני החברים הערסים שלו. וזה היחס היחידי שקיבלתי ממנו מחוץ לשירותים. כשבא לו עליי הוא הניף את היד סימן לי לבוא אחריו וסגר אחרינו את הדלת. נישק אותי עם מלא רוק, דחף ידיים לחזה אצבעות לכוס. לימד אותי איך לעשות לו ביד, למצוץ לו. גמר ובריטואל אמר לי לחכות לפני שאצא גם.
לא היתה לי שום שליטה על הדבר הזה. ידעתי שזה רע מאוד שזה ניצול מיני. רציתי ולא רציתי בו זמנית. עם הזמן למדתי לנתק את הגוף מהנפש. כמובן שהדבר השפיע בכל התחומים והפכתי להיות יותר מכונסת בתוך עצמי. בגדול רציתי למות. הפסקתי לאכול ללמוד ולתקשר. פניתי לעזרה בבית הספר שרק גרמה לנזק גדול יותר.
הסיפור קיבל כמה תפניות, כשהמכוערת ביניהן היא שליאור התחיל להכניס חברים נוספים לתא אחרי שהוא גמר. אני ממש זוכרת את עצמי מבקשת כסף מאחד מהם, אבל לא היה לו כסף לשלם לי. השמועה התפשטה בעיר והיו מתקשרים אליי הביתה להזמין אותי לתת שירות בחינם. המבוגר מכולם היה בן 18, הוא החזיר אותי הביתה באוטו שלו.
בסופו של דבר היועצת של בית הספר הזמינה את ההורים שלי לשיחה. למרבה הצער לא היו להם הכלים להתמודד עם המצב והם פשוט אמרו לי לשכוח ממה שהיה ולפתוח דף חדש.
