הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

סוף סוף הגיע 1 באוקטובר. כבר לפני חצי שנה הוחלט בשיתוף עם קולגות לעבודה, שאני נוסעת לברלין לתקופה. כל כך חיכיתי לזה.
הייתי בגרמניה לפני כמה שנים טובות, כשעוד הייתי שיא התמימות בהתגלמותה. אז, חברים היו צריכים לסחוב אותי לצאת איתם לבר לשתות משהו.. היום אני מרגישה אחרת. היום נהייה לי רעב לעולם...
אני אוהבת את ברלין. אוהבת את הקור המקפיא, את המעילים הארוכי,ם שכל כך מסקרן מה מסתתר מתחת, הגרמנים, הגרמניות...

נחתתי בברלין בשעה 10 בבוקר. נסיעה מושלמת. אני אוהבת טיסות בלילה ככה אפשר לישון ולא נשרף היום.
הנסיעה תוכננה לחצי שנה עם אפשרות להמשך... "יש לי חצי שנה ללכת לשם לעבוד.. מן הראוי, שבכמה ימים הראשונים אני אדאג להסתגל למקום ולהנות קצת. סך הכל מה? אם אני לא אוהב את המקום איך אוכל להתחיל לעבוד שם במרץ?.. חייבים!".

וכך בדיוק היה. תכננתי לי שבוע ראשון פשוט להנות מהטיול שלי לפני שנכנסים לעניינים.
היה לי ברור שלתקופה כזאת אני אצטרך למצוא דירה במרכז ברלין.. אולי אלכסנדר פלאץ, אולי ליד מגדל הטלויזיה, כבר לא זכרתי את הנופים במדוייק. אחרי כל השנים הזכרון כבר מטשטש. אני רק זוכרת שהיה לי כיף אז.
החלטתי שאת השבוע הראשון, שכאמור יוגדר מבחינתי כחופש, אני מבלה בסוויטה של אחד המלונות היוקרתיים. סך הכל כסף זו לא הבעיה, והעבודה שם צפוייה להניב רווחים יפים. לא מצאתי שום סיבה לחסוך בהנאה שלי!.
לא רע בכלל, שבוע להיות בסוויטה ולטייל, ותוך כדי תכננתי למצוא דירה נחמדה. לא רציתי לסגור על דירה ישירות מהארץ מהאינרטנט. אני לא אוהבת יותר מידי וירטואליצזיה.

הגעתי למלון.
הדורמן החביב לקח את המזוודות וחיכה להוראות. "אוי כמה אני אוהבת את החתיכים האלה מחכים להוראות" חשבתי לעצמי בשקט.
ניגשתי לדלפק "How can I help you madam?" .. זה כבר נשמע לי טוב.
הסברתי לו שאני צריכה סוויטה מרווחת למשך שבוע, עם מרפסת שאין אפשרות לצפות אליה מבחוץ. As privet as possible - הגדרתי את עצמי טוב למדי.
And one more thing sir , ביקשתי, סוויטה בקומה שאין בה הרבה חדרים. קומה שעכשיו היא ריקה.
הוצאתי מהבלונדיני החביב הבטחה, שברגע שיאוכלסו אחד החדרים הם יודיעו לי מראש בטלפון.
שירות מספק למדי.

הגיע כבר צהריים, הייתי צריכה לרגע להזכיר לעצמי שאני בחופש. הנחתי את המזוודות בכניסה. היה הרבה מקום. בדיוק כמו שאני אוהבת. הורדתי בגדים, לקחתי מהתיק את קופסאת הסיגריות שקניתי בדיוטי-פרי, ואחשתי את צעדי לעבר הג'קוזי הגדול.
אני לא מעשנת. רק במקרים חריגים. אם אני קניתי לי קופסת סיגריות משמע באמת אני מתכננת לי כיף..

התנמנמתי לי בג'קוזי. זה מדהים כמה זמן אני יכולה לרבוץ שם בלי לעשות כלום. זה פשוט כיף.
פתאום הטלפון צלצל. יש רגעים בחיים שאני כל כך שונאת טלפונים. יהיו משוכללים ככל שיהיו, הכי גאג'ט מגניב בעולם, אבל כשזה מצלצל בזמן לא נכון זה נהפך למכשיר הכי שנוא עלי אדמות!.
-"את שומעת?"
"כן גאי, אני שומעת. מה קרה?"
-"רק התקשרתי להגיד לך שלא תשכחי את הפגישה עם עורך הדין מחר. אני כבר דיברתי איתו והוא יפגוש אותך ב11:00 בסדר? היה לי קשה מאוד לשכנע אותו להתפנות."
"גאי יקירי, מה הטלפון שלו?"
-"המממ דקה אני אתן לך. באמת חשוב שיהיה לך אותו.." חיכיתי כמה רגעים והוא החל להקריא לי "טוב את יודעת שאם את כבר שם את לא צריכה את הקידומת כי..."
"גאי מה הטלפון????" שאלתי שוב. הפעם בקול תוקפני. החוצפן מפריע לי בג'קוזי ועוד מזבל בשכל כאילו אני בחו"ל פעם ראשונה.
-"כן זה..." הוא הקריא את המספר
"יופי. עכשיו תתקשר אליו ותבטל את הפגישה" זו פעם אחרונה, שאני מזכירה לך לא לקבוע לי פגישות בלי הסכמתי! מבחינתי אני שבוע ראשון פה בחופש, אלא אם כן אני אחזור בי ואחליט אחרת. ברור??"
-"הממ.. כן. טוב."
"יפה! תבטל את הפגישה ותגיד לו שאני אצור איתו קשר ביום שני הבא. אנחנו מספיק חשובים לו בשביל שהוא ימצא זמן בכל יום ובכל שעה שאני אחליט. מובן?"
-"כן.."
"יופי חמוד. אז ברשותך אני חוזרת לג'קוזי שלי. בבקשה תמסור לחבר'ה שם שטלפונים לא לעניין יתקבלו בהתאם!. תודה!"
-"טוב אז ביי בינתיים ותהני לך בג'קוזי" שמעתי אותו מצחקק כשניתקתי את הטלפון.

המשך בוא 😄