אני כבר שבוע שלם בפוקוס.
ההרגשה נהדרת.
אנשים שעובדים איתי, וגם כאלה שלא, אומרים לי כל הזמן שיש שינוי מהותי בקול שלי בטלפון. "את נשמעת ממש טוב" "מאושרת" "אחרת" "ערנית".. כל מיני הגדרות ניסו לתת למצב הזה.
אני מתחילה לחזור לעצמי.. לאט אבל בטוח.
היתה לי שנה מאוד מוזרה. מן נפילה שקטה למטה. מן עצב פנימי בלתי נראה שהתפשט עוד ועוד עד שלא יכולתי יותר.
המון אנשים דברו איתי. אני ניסיתי לדבר. ניסיתי להסביר, אבל בעצמי לא ידעתי מה קרה לי.
אני בן אדם שמח. תמיד שמח ואופטימי, ופתאום, העצב הזה, כמו חיה עם נפש נפרדת כבשה בי כל חלקה בריאה.
לא היה לי הסבר... כמה שניסיתי...
ככל שהמצב הזה החמיר נקשרתי יותר לבדסמ. ראיתי בנתינת השליטה מן נתינה של הדאגות והעצב שלי ביחד. חשבתי שאולי גורם חיצוני יוכל להוציא את זה ממני. זו טעות...
נכנסתי לפה ממקום מאוד לא בריא. מאוד לא שלם, שלי.
זה לא יאומן איך משפט וחצי הוציא אותי מזה.
אחרי שכל כך הרבה אנשים ניסו, ודיברו איתי..
מה כבר היא אמרה לי?! "את אחראית לעצמך בכל מצב, לא משנה מה. אל תצפי ממישהו אחר לקחת את האחריות" ועוד משפט קטנטן "בחיים אל תכנסי לקשר ממקום של חולשה".
ופתאום, כמו בסרטים המצויירים, שנורה נדלקת מעל הראש, הבנתי שזה בדיוק מה שאני עושה.
מנסה שמישהו מבחוץ, יבין מה הולך לי בראש ויוציא את זה... במקום להתאמץ קצת ולהוציא את זה בעצמי..
מבין חוקי ה"חוק בל יעבור" שלי ישנם חוקים שבהחלט אסורים לעבירה.
אחד מהם הוא "קשרים מתוך חולשה".
היא לא היתה צריכה לעשות הרבה.. רק להזכיר לי את זה. לפקוח את עייני שזה בדיוק מה שאני עושה, ובאותו הרגע היה לי אויב מוחשי להלחם בו. בשנה האחרונה בלי לשים לב, היו לי קשרים מתוך חולשה. זה מה שהוריד אותי לאט אבל בטוח למטה. זה אסור!
הכרזתי על 60 יום ללא קשרים!
מעולם לא עשיתי דבר שיותר עזר לי להתפקס על עצמי כמו זה.
עבר כבר רבע... זה מצויין!
יש לי עוד דרך לעבור.
עד שאני לא אחזור לעוצמה שלי, שהיתה בי שנים, אני לא נקשרת לשום דבר (חח תרתי משמע במקרה דנן).
יש לי עוד 45 יום.
מבחינתי אלה לא 45 יום שאסור לי להתאהב.
אלה 45 יום שבהם אני חוזרת למיטבי. צעד אחר צעד.
תמיד אני אומרת יהיה טוב בסוף..
הפעם אני כל כך בטוחה בזה 😄
יהיה מ-ע-ו-ל-ה !!
ותודה לכל מי שהיה שם בשבילי. כל מי שניסה לעזור, כל מי שהקשיב, שדובב.
אתם אנשים יקרים ואני אוהבת אתכם. מאוד מאוד.
לפני 17 שנים. 4 באוגוסט 2007 בשעה 15:45