הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

היום באמת יש לי פוסט קצת נרקסיסטי.
כי אני באמת התחלתי להיות גאה בעצמי (שוב).

אתמול בכנס, פניתי למישהו מאוד בכיר אצלנו, אדם נפלא, וביקשתי ממנו שהיום נשב לדבר כמה דקות.
הוא כמובן שמח מאוד ובאמת היום ישבנו ודיברנו קצת.
היו לי כמה שאלות על אופן הפעולה שלי, איפה שקשה לי. שאלתי אם לדעתו אני עושה טוב או לא טוב וכו'.
האמת שהוא לא אמר לי הרבה.
הוא מאוד הקשיב, אמר שיש לי שאלות מאוד טובות, אבל רק אני יכולה למצוא את התשובות.
תכננתי להיפגש איתו מזמן וזה משום מה התפספס לי כל פעם (בגללי כמובן) ואתמול, דווקא אחרי שכבר מצאתי את התשובות לעצמי, כן נפגשנו לדבר.
הוא אמר שדברים יצליחו לי יותר, ברגע שאני אצליח לשפר את עצמי יותר. הוא אפילו בעדינות העיר כמה דברים..

אני חושבת שאני עושה בסדר.
חודש שעבר אני הלכתי למקומות שמאוד קשים לי רק כדי להשתפר.
אני פונה לאנשים ומחפשת את הביקורת עלי (במקום האינסטינקט של לברוח ממנה) רק כדי להשתפר.

האמת שזה עוזר 😄
יש מסביבי המון אנשים שרוצים ומוכנים לעזור לי כל עוד אני מחליטה לעזור לעצמי.
היתה לי שנה נורא קשה (נפשית) כי חפרתי עמוק וחיפשתי את הפגמים שלי.

תמיד יש את הדילמה אם להיות זנב לאריות או ראש לשועלים.
אז גיליתי שאני ראש.. אבל של שועל.. ובכלל רציתי להיות אריה.. אז עברתי מגרש. חוקים שונים. אני לא מצטיינת פתאום. קשה לי (עכשיו כבר הרבה פחות) אבל אני מתקדמת.

נורא קשה ללכת במודע למקומות שלא טובים בהם רק כדי להשתפר.
מהצד זה אפילו נראה מאזוכיסטי (במובן הונילי של המילה כמובן).. אבל זה לא!

למישהו בכרטיס היה כתוב אם אתה מדווש וקשה לך סימן שאתה בעליה.
אז וואלה.. אני בעליה 😄
וזה אושר גדול לדעת את זה.

היום מוקדם בבוקר קיבלתי הודעה מחברה שהיא אוהבת אותי..
זה היה בשבילי כל כך הרבה!!
כי התקדמתי במקום שהייתי בו ממש דפוקה.
הסכמתי לפתוח עיניים ולראות כמה אני דפוקה... ואז יכולתי לשפר.
אנחנו לרוב עוצמים עיניים איפה שאנחנו דפוקים.
כאילו אם לא נסתכל על הפגמים אז הם לא קיימים.

כיף לי 😄

נ.ב היום המנוי שלי נגמר פה.
אני אחדש אותו עוד כמה זמן.
עדיף לי קצת זמן בלעדיו, כי "לא מכניסים אוייבים הביתה", למרות שהוא נהייה אוייב ממש קטן עכשיו

כמובן שאני אמשיך לעדכן בבלוג. לא לדאוג.
אוהפתותכם. }{