הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

יש סרט אחד מאוד ידוע בקהילה הלסבית שנקרא אבודות והוזות.
הוא סרט מאוד עצוב על בחורה אחת שמתאהבת באחרת בתוך פנמיית בנות קטולית. היא מתאהבת בה, אחר כך הן נהיות חברות בסתר, וכשהן נפרדות (לא בגלל שאין אהבה, אלא כי זה מקום קטולי), הבחורה מתאבדת.

בסרט, אותה הבחורה, נראת כלפי חוץ מאוד מעופפת, מאוד כואבת כל הזמן. המורות לא הצליחו להבין מה יש לה.
בשיעור ספרות אחד, הם למדו את "מקבת'" של שייקספיר. אותה בחורה קראה את המונולוג של האישה שיוצאת לקרב מחופשת לגבר. במחזה היא מבקשת מאלוהים להיות חסרת רגשות. שהחלב שבשדיה יהפוך לארס והיא תצליח להיות גבר. המורה נאלמת איך הבחורה מדקלמת את הקטע בצורה חיה כל כך.

לפעמים אני גם רוצה לא להרגיש.
פשוט שיהיה מתג כזה שמכבה את הרגשות.

ועוד יותר מזה, הלוואי ויכולתי להפסיק כאב אצל אנשים שאני אוהבת. אבל ... גם מקבת' נשארה אישה.
_____________________

וכמו תמיד כדרך הפוקסים מישהי ציטטה בכרטיסה את המונולוג


"... בואו רוחות הממנים על מזמות קטלניות,
החליפו את מיני,
מלאו אותי מראש ועד כף רגל, עד גדותי, אכזריות אימים!
עשו לי דם סמיך, שלא תחלוף בו חרטה, שום רגש של מוסר כליות נלוז אל יערער בי את נחישותי, אל יעמיד מכשול לפעולתה!
בואו, מלאכי הרצח, אל שדי, הפכו את החלב למיץ מרה, קרבו אלי, שלוחים בלתי נראים של כל פגעי הטבע!
בוא אלי, ליל אפל לוט עשן של גיהנום,
עשה שסכיני החד את פי הפצע לא יראה,
ומשמים לא יציץ,
מתוך שמיכת החשיכה,
מי שיצעק "די, די!"

ליידי מקבת, מקבת, מערכה ראשונה: