היום גיליתי עוד דבר טוב שקרה השנה
התחלתי ללמוד לבכות.
לפריק קונטרול כמוני, דבר כל כך טריוויאלי כמו לבכות יכול להיות מאוד מאתגר.
נדיר שאני בוכה, וגם אם כן, זה תמיד היה לבד. אני והדובי וקירות חדרי.
השנה התחלתי ללמוד לבכות.
חיפשתי דומית בעיקר בשביל להרגיש בטוח לבכות. שאני לא אצטרך להראות חזקה תמיד.
קצת אבסורד לא?
היא הבן אדם הראשון מזה זמן רב שהצחלתי לבכות לידו.. ובכיתי...
היום היה כנס בעבודה.
הרגשתי בו טוב, כי היו לי הרבה אורחים ומשפחה שכולם עובדים איתי. זו מין תחושה נהדרת שהאנשים מסביב מאמינים בך.
אחרי הכנס מישהי שעובדת צמוד איתי בקשה לדבר איתי.
הלכנו לאחת מפינות המלון. ישבו ביחד. היא שאלה אותי מה שלומי.. אמרתי שמצויין..
עברו כמה שאלות שלה. היא הסכלה בי במבט חד בעיניים ואז שאלה אותי "למה את לא בוכה?"
ניסיתי שלא, אבל אז כבר כן בכיתי..
כמה דמעות ברחו לי .
זה נורא קשה להצליח לבכות ועוד מול אנשים...
אז היום הצלחתי.
פעם שניה השנה.
פעם ראשונה שלא במסגרת בדסמית
לומדים..
לפני 17 שנים. 30 בספטמבר 2007 בשעה 21:08
