זונה
זונה...
מעניין אותי מה עולה לכם לראש כשאתם שומעים את המילה זונה?
לפני כמה זמן, מישהו שאני מאוד מעריכה אמר לי "זונה זו מחמאה. יום אחד את תביני את זה".
אתמול יצא לי להשתמש במילה הזו די הרבה.
בפעם הראשונה בחיי בלי רגשות אשם.
לפני כשנה וחצי, בערב פורים, בו באתי לצאת לדאנג'ן בפעם הראשונה עם ידיד הוא נתן לי את הספר "11 דקות" של פאולו קואלו. הוא אמר לי שבין היתר יש שם קטע על סאדו שהיא נקלעת אליו. הוא רצה שאני אקרא ואגיד לו מה דעתי.
שנה וחצי הספר היה מונח לי ליד המיטה.
שנה וחצי לא היה לי האומץ לפתוח אותו.
יש שני דברים שאני מפחדת מהם פחד מוות.
סמים. נשבעתי שלעולם בחיים ויהי מה אני לא אגע בסמים.
וזונות. אני נגעלת נורא רק מעצם המחשבה על זנות. זה פשוט אינסטינקט גועל כזה בלתי נשלט.
אני לא מסוגלת לראות אפילו סרטים שמדברים על סמים או על זנות.
קודם התחלתי לקרוא את הספר.
סיימתי שליש.
ילדה טובה, מעיר קטנה בברזיל, נגררת עקב הבטחות לא ברורות לז'נבה בשוויץ והופכת לזונה.
קשה לי נורא לקרוא את הספר הזה.
כואב לי בבטן
חנוק לי בגרון
והעיניים דומעות.
אולי זה מה שאני הכי מפחדת ממנו בחיים:
שיגיע יום, בו אני לא אהיה אדון לעצמי, אצטרך לעשות דברים בניגוד לרצוני בשביל כסף.
זה נורא.
כל דף שאני הופכת הילדה הזאת שוקעת בבוץ יותר עמוק וחסר תחתית והיא אפילו לא רואה את זה.
אוף. בא לי חיבוק.
וזונה זו עדיין מילה מגעילה.
לפני 16 שנים. 7 בדצמבר 2007 בשעה 16:58
