הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

ביסודי היתה לי חברה מאוד מאוד טובה.
היינו כל היום ביחד.
נפגשות בבוקר בדרך לבית הספר, הולכות ביחד, יושבות אחת ליד השניה
וכשהסתיים בית ספר, היינו הולכות כל יום לבית אחר, או שלי או שלה או מטיילות בין לבין.
ככה משחקות ביחד כל היום, ונפרדות ב8 או 9 (או עד שאמא שלי היתה אומרת "לא נעים נו בואי כבר").

היינו משחקות קלאס
ופרשבי (זה השקיות עם העלים) הייתי מצויינת בזה!
או צלחת מעופפת מהמכסה של השוקולית
או במגסון (שאחר כך היה סגה וכיום זה סוני ספלייסטיישן)
או רוכבות באופניים.

מלא מה לעשות. העיקר כל היום להיות ביחד.

בגיל 11 עברתי בית ספר, קצת אחרי זה גם עברתי דירה. לאט לאט הקשר בנינו התרופף וכבר שנים שלא דיברנו.
אם יש משהו שאני נורא מתחרטת עליו, זה שלא שמרתי על קשר עם החברה הכי טובה שלי.
אולי חשבתי שקל למצוא כאלה, אבל גיליתי שלא.

היום נסעתי באופניים עם החברה הכי טובה הנוכחית שלי.
היה נורא מצחיק. אני עם טייץ ארוך, חולצת אופניים וכפפות רכיבה (על הקסדה וויתרתי שלא יהיה מצחיק מידי). בקיצור טור דה פראנס הולם. והיא בסטייל שנקיני לחלוטין. מכנס דגמח ירוק, קפוצ'ון, שיער פזור ומשקפיים על חצי פנים (כן, היא מהממת!).

היה כל כך כיף.
נסענו לכיוון הבית הישן שלי. לא הייתי שם שנים.
הראתי לה איפה גרתי, איפה גרו כל החברים שלי, איפה היה הגן שלי בגיל 5.
הלכנו לפארק, שבו ביסודי היו לנו ריצות בשעורי ספורט. די שינו אותו. בנו בניינים גבוהים מסביב וקצת הקטינו אותו.

גם יש קטע כזה, שכשגדלים וחוזרים למקומות מהילדות, פתאום נראה שהמקומות קטנו. (תורת היחסות .. )

לא הייתי 8 שנים בכל האזור שם.

בקיצור היה נורא כייף. פתאום הרגשתי שה"אבדה" חזרה אלי. חברה הכי טובה שאני מסתובבת איתה כבר כמה ימים ולא נמאס לי.

חוצמזה היו לנו מלא צחוקים.
היא נוסעת בזיגזג באופניים. כל רגע כמעט פוגעת במישהו.
אני נוסעת מאחוריה לשמור עליה (וכי לידה זה מפחיד מידי).
איזה אידיוט בן 30 התחיל לרדוף אחרינו באמצע עליה תלולה עם העגלה של הילדה שלו, וצוחק עלינו (!!!) שאנחנו בנות 20 על אופניים.
חברה שלי עוד רגע היתה מכניסה לו מכות.
והזקנות שמסרבות לזוז מהמדרכה גם כשהן רואות אותנו...

בקיצור.. שמייח לגמרי 😄

אבל עכשיו כל התחת כואב... (ועוד כמה מקומות)