הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אתמול היה לי קטע חביב ביותר
מישהו שעובד איתי, ותפקידו לעזור לי בעבודה (ובראש), לקח אותי לשיחה בהפסקת הכנס.

הוא שאל לשלומי.. אבל ממש שאל.
זה להסתכל לי בעיניים ולשאול שלוש פעמיים "אז מה שלומך?" עד שאני אענה מאה אחוז אמת.
הוא נתן לי כמה עצות, והבהיר לי שהוא תמיד שם בשבילי, ואוהב אותי אהבת נפש.
"שתדעי שללא שום קשר לעבודה, אני חבר שלך ואוהב אותך אהבת אמת. את טיפת דמי האחרונה אני אתן בשבילך אם יהיה צריך".
זה ריגש אותי נורא...

וחשבתי על זה שלפעמים זה ממש נחמד להיות לצד ביג גאי כזה.

נכון שאני לסבית, ואני לא נמשכת לגברים בצורה מינית, אבל כשאני מסירה את האגו שלי (שאומר שאני חייבת להיות תמיד הכי חזקה- ואני לא), זה כיף לדעת שיש מישהו חזק לידי בקרב.

פעם היתה לי רתיעה מגברים חזקים, כאילו שהם מנצחים אותי בתחרות, כי יחסית לבחורות אני חזקה פיסית, אבל יחסית לגברים לרוב לא.
והוא כזה גבוה, שחור, ענק ושרירי, בהתחלה היה לי קשה לקבל עזרה.

אבל בחיים לומדים.
לומדים לוותר על אגו
לומדים על חברות
לומדים על עבודת צוות
ולומדים שכדי לנצח, אתה לא צריך להיות הכי חזק, אלא השותף הכי טוב.

יש לי כל כך הרבה מזל בחיים, שזכיתי להיות מוקפת באנשים כאלה.

עכשיו נזכרתי בעוד משהו... פעם עשיתי איתו תחרות ריצה.
האמת שאם הייתי רצה לאט יותר (כי צריך לחשוב גם על המרחק) אולי הייתי מנצחת בסוף, אבל באותה תחרות ספציפית הפסדתי.
והוא היה כזה מקסים.

בסוף הריצה הוא דיבר על זה שאני נותנת הרבה כוח בתחילת משימות ארוכות טווח, ולא חושבת על אורכן כמו שצריך ואז נשברת באמצע (שזה נכון).
אבל אולי המסר החבוי בכל הסיפור, זה ש"הפסדתי" מולו, אבל עדיין אחרי זה הוא חייך והיה שם בשבילי.
בעצם לא הפסדתי בכלל, אלא זכיתי בענק!
בכך שאם לי נגמר הכוח, יש מישהו חזק לידי שימשיך בשבילי...

כל עוד אני אראה את העולם כ"אני מול כולם" אני תמיד אפסיד.
יש לי חברים טובים שמושיטים לי יד, וצריך להתגבר על אגו כדי לקבל אותה.