הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אתמול כשהלכתי לישון נזכרתי לבקש משהו מאמא
לא היה לי כוח לקום אז התקשרתי אליה בשלוחה הפנימית של הבית.

היא די התלהבה שאפשר להתקשר בין השלוחות (כנראה שלא גיליתי לה לפני זה) אז כבר התחלנו לפטפט.
ביקשתי את מה שרציתי, ולא רציתי לנתק. ביקשתי גם סיפור, אז היא סיפרה לי סיפור אחד קטנצ'יק: "היו היה זאב שרצה לאכול כבשה, אבל כשהוא התקרב ,וראה שהכבשה ממש רזה, אז הוא הלך לאכול את אמא שלה". חחחח אמרתי לאמא לא לספר לי על טריפת כבשים.

היא הבטיחה לי סיפור היום, אבל היא משום מה ישנה עכשיו....

הלכתי לישון וממש בכיתי.
אני אפילו לא הכי יודעת למה בכיתי.

אני מניחה שמאושר, שיש לי אמא כזאת מדהימה.

אמא שלי טיפוס נורא פשוט, מסתפק במועט, אוהב דברים קטנים ופשוטים, והיא תמיד שם בשבילי. תמיד מאמינה בי ותומכת בי ללא קשר לבחירות שאני עושה.
אולי היא שם יותר ממה שהערכתי אותה תמיד.
תמיד ניסיתי להיות חזקה מולה. לעולם לא לבכות, לא לבקש חיבוק, ובעצם, אפילו עכשיו שאני גדולה, אם אני אבקש, אני אקבל הכל.

זה מצב אבסורד, שדווקא מאמא שלי קשה לי לבקש חיבוק.
וככל שהזמן עובר, ואני גדלה, זה רק נראה לי עוד יותר מוזר לבוא להתכרבל אצל אמא שלי.

אבל אולי שכחתי פרט אחד חשוב
שהיא אחת ואין כמוה
היא האמא שלי 😄