הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

היי לכם,
הפעם לשם שינוי אני אחשוב תוך כדי כתיבה.
תמיד עולה לי נושא, אני חושבת עליו קצת, ואז רושמת.

הפעם, כשחשבתי זה הגיע למקומות חושפניים מידי אז החלטתי לרשום ומה שיצא יצא.

שבוע שעבר גיליתי על עצמי משהו קצת מפתיע.
חברה הציעה לי לאמץ כלבה...
ופתאום שמתי לב שתמיד רציתי כלב. אף פעם לא כלבה.
תמיד רציתי שיהיה לי תינוק בן, יותר משרציתי שתהייה לי תינוקת בת (בעתיד הרחוק, כן...)

והתחלתי לחשוב עם עצמי למה?!
כלומר מה האינסטינקט הראשוני הזה שהוא אנטי המין הנקבי.
כשחשבתי על ילד (וכשבן דוד שלי הקטן נולד ממש התחשק לי ילד), חשבתי על זה שאני אשחק איתו בכדור ובמכוניות ואקשן, כי אני אוהבת משחקים של בנים, ולא בובות של בנות.
אני לא אוהבת ברביות (את לולי כן!) ולא אוהבת ורוד ... וככה... חשבתי שזו הסיבה (שזה שטויות כמובן..)

אבל כשהיא אמרה לי כלבה....
ואני באינסטינקט אמרתי לעצמי "מה כלבה? כלב!" התחלתי לחשוב למה.

הגעתי למסקנות מוזרות..

יש לי בעיה בראש עם נקבות.
זו אפילו מילה שוביניסטית ונוראית- נקבה. היא הרי נוצרה מהלחם לשוני של נקב+בה. כלומר לכנות אישה רק לפי איבר מינה וצורתו, נראה לי דבר לא הוגן או אפילו משפיל.
לנסות לכנות את כל המהות הנשית, שהיא עצומה ומדהימה בעיני, לכדי "נקב" זה עוול נוראי.

זה נראה לי מוזר... למה שאני אעדיף בן ולא בת, כשדווקא אני מתה על נשים.
וזה לא בגלל הגוף! גוף גברי (מושלם) יותר יפה מגוף נשי (מושלם) לדעתי! אבל אני מתאהבת במהות הנשית. משהו כזה לא מוסבר....
אז בכל זאת למה?

גיליתי שאולי אני מפחדת...
מפחדת שתהייה לי ילדה משוחררת כזאת (אני לא אגיד זונה! דפקא!) שגברים יגעו בה, ועוד יותר גרוע מזה שגברים יחדרו אליה... קשה לי עם זה.
והבנתי את זה כשהיא הציעה לי כלבה.
חשבתי לעצמי: מה כלבה עכשיו שתהייה מיוחמת, ורק תחפש לה כלבלבון להזדיין איתו. ומה היא עכשיו תתחיל להתרפק על כולם.... צריך כלב! שיאהב לרוץ ולשחק איתי בכדור ולא כלבה שרלילה...

האמת שמכאן הגעתי גם לתובנות לגבי עצמי...
שאותם אני כבר לא אספר לכם, כי זה אישי מידי, אבל זה קטע.
שנפל לי האסימון כשהיא הציעה לי בסך הכל לאמץ כלבה ולא כלב.

ברור לכם, שאני מבינה שזה דפוק.
הבעיה בדפקטים בראש שעד שלא מוצאים אותם קשה "לעבור" אותם.

אז עכשיו... ברור לכם שתהייה לי כלבה ולא כלב!

דפקא!