הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

אויש היא כל כך מקסימה!

אני לא רואה טלויזיה, אבל את זה לא יכולתי לפספס.

האמת שלפני כמה זמן רציתי לכתוב פוסט על הדומית האידאלית בשבילי.
חשבתי שהייתי רוצה (אם כבר) דומית עם נפש עצומה. כזאת עם אשיות מורכבת. אדם מדהים שכזה, שתהיה כל כך מאושרת וחזקה מנטאלית, שלא משנה מה אני "אזרוק" עליה, היא תדע לקבל ולהכיל את ה"זבל" שלי ולחייך אלי ולעולם.
אני לא רוצה דומית של פוזות. לא רוצה מלחמות מבטים אדיוטיות, וכל מיני שטויות נפוצות שכאלה.
מה שמצחיק, שהבודדות שהתאימו להגדרה שלי, היו בכלל לרוב סאביות.
אחרי שעוברים את משבר ה"סטיגמה" או את הקושי שבקבלת הגדולה בסאביות אמיתית, למדתי (בצורות שמדברות אלי) מאוד להעריך אותה.

עוד מזמן ריטה בשבילי היתה מין מודל לאישיות מופלאה. אני לא אגיד מושלמת, כי השלמות היא פרדוקס. קשה לחיות עם אנשים כל כך גדולים כמוה.
אם הייתי צריכה לבחור דומית בשבילי הייתי בוחרת בה.
והיום הסתכלתי, יש לה מבט סאבי, וכל כך מתוק ואוהב.

יש לי חלום ללמוד משחק.
יום אחד אני אעשה את זה. אחרי שאני אעשה דברים אחרים שאני רוצה להצליח בהם, אני "אקריב" את עצמי לאומנות שבמשחק.
זו נראת לי אחת החוויות היותר גדולות בחיים- לחפור בעצמך תוך כדי לימודי משחק.

לא יודעת מה עוד להגיד.
זה כואב.
זה כואב נורא לראות שכואב לאדם כמוה.
איך היא כל שניה מחייכת לעצמה ומכריחה את עצמה להתגבר.

אני ממש אוהבת אותה. היא אדם גדול