זה כל כך מצחיק אותי.
אני לקראת סיום התואר הראשון שלי, ומעולם לא פתחתי ספר בנושא. פשוט הספרים שלהם משעממים נורא.
ההרצאות מעניינות והנושא אהוב עלי מאוד, אבל ספרים בלוקים כאלה- לא יקום ולא יהיה.
לעומת זאת, יש לי רומן חדש עם ספריית הפקולטה לניהול.
כל פעם שיש לי חלון, ואין לי מה לעשות אני הולכת לטייל שם.
יש לי מהם כבר 7 ספרים בבית (שזה הגבול המותר) ומצידי הייתי לוקחת עוד.
פשוט קצת ההתלהבות גדול בהרבה מקצב הספק הקריאה שלי.
זה גם מורכב, כי כל ספר אני קוראת, מסמנת קטעים חשובים, ואז מסכמת לי אותו במחשב.
לפעמים אני פוקחת עיניים וקולטת עד כמה כיף לי.
זה לא יאומן בכלל (טפו טפו טפו- על בטוח)
להיות בגיל 21 בעלת עסק עצמאי, ובלי מחוייבויות קשות.
מותר לי לעשות שיגועים הכי בעולם.
אני יכולה לקחת ספר על ניהול/ עסקים/ פרסום/ שיווק ופשוט לעשות מה שבא לי. להחליט לנסות כל רעיון הכי מוזר שעולה לי לראש או לסרוגין מוצע בספר, וללכת עם זה.
אני יכולה לעשות פרסומים משוגעים
תוכניות משוגעות ללקוחות... יחס כזה או אחר לאנשים שונים... הכל מותר לי.
הבעיה של רוב האנשים היא הפחד מכשלון שעוצר אותם. זה פחד נוראי, ואני מבינה אותו.
הזכות הכי גדולה שלי, שאין לי מה לפחד. אפילו אם אני אטעה... לא קרה כלום.
אני עוד קטנה (יחסית), אין לי תשלומים, אין לי ילדים, אין לי שום התחייבות שבגללה יש לי לפחד מכשלון.
וואלה זו זכות גדולה בחיים. בדיוק היום חשבתי על זה כשקראתי ספר עצות לעסקים.
מותר לי לעשות את כ-לללל הטעויות עכשיו- כדי להבטיח לי הצלחה אחר כך ויהי מה.
הצלחה לא נבנת מהצלחות קטנות, אלא מכשלונות קטנים שלומדים מהם.
לפני 16 שנים. 31 בינואר 2008 בשעה 13:11
