הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

טוב כבר ראיתם שזה קורה לי מידי פעם
הצפה של מחשבות שמנסות להתנסח לי לפוסט אחד מובן. לא תמיד זה מצליח, אבל תמיד אני מנסה.

אני חושבת שהשנה זכיתי במתנה מופלאה. המתנה של אהבת אנשים.
בגיל 10, כאשר ההורים שלי נפרדו, אבא היה מדבר איתי הרבה. כל שיחה שלו היתה נגמרת ב"פינקי, תמיד תסמכי רק על עצמך".
אני מבינה את המשפט הזה, והוא במידה מסויימת מאוד נכון. אבל בשביל ילדה בת 10, לשמוע את זה כמה פעמים ביום, בסיום כל שיחה עם אבא, זה מקבל פרופורציות לא נכונות.

וככה גדלתי. רגשות נכנסו לבפנים ומעולם לא יצאו.
השנה, בעקבות הרבה גורמים סינרגיסטיים השתנו בי הרבה דברים.

קודם כל אגו.
אגו קיים בכולם במידה זו או אחרת. אני חשבתי שאין לי אגו, והיה לי המון, שזה שילוב מאוד מסוכן.
היו לי לא מעט הצלחות מגיל צעיר, בכל מיני תחומים, חשבתי שזה פיתח אצלי בטחון עצמי, אבל לא. זה פיתח אגו יותר מהכל. מן הרגשה שאני יודעת הרבה...
אגו זה דבר איום ונורא, הוא גורם לך לא להקשיב באמת, להיות ביקורתי כלפי העולם, ולהפסיד כמעט את כל הטוב שיש לו להציע.

הייתי טיפוס נורא סגור. לעולם לא משתפת בעולם הפנימי שלי.
אינטרקציה של מגע איתי, היתה קורת רק בשעורי קרב מגע, שנהנתי בהם מאוד.
ככה..

ופתאום אני מרגישה שגדלתי.
גדלתי הרבה. אני מבינה את זה רק לפי התוצאות והתגובות שקורות מסביבי.
במקום לפסול אנשים אני מקשיבה, אני מקשיבה טוב. אני מוצאת מה ללמוד מכל אחד.
בזכות מודעות יש לי תשובות. יש לי תשובות לאנשים, והסברים ברורים על דעתי.
זה לא מסתיים ב"זה טוב וזה לא טוב".

למדתי על עצמי.
הסתבר לי שאני לא מכירה את עצמי בכלל.
כשנכנסתי לכלוב הימרתי על "מתחלפת" ללא שום הבנה מעמיקה.
היום אני יודעת. אני יודעת שאני בדסמית מתחלפת. ממש ככה.
עוד מההתחלה אמרו לי שיש לי אופי בלגאניסטי.
לא הבנתי מה כל כך בלגאניסטי בי. מילא להגיד עלי בלגאניסטית לעומת הכלל, אבל לעומת בדסמים??!! אני??!!

והיום, אולי כן. אני מתחילה להבין שאני חיה על משרעת (אמפליטודה- טווח..) מאוד גדולה.
ההתחלפות שלי, כפי שמתחיל להרגיש לי בכפות הרגליים, היא ממש כזאת.
וזה מקסים, וזה מרגש, וזה עצום ולפעמים טיפה מלחיץ. לגלות עולם.

זה מרגיש כאילו הייתי גולם. גולם סגור בתוך מעטפת. נמצא מוגן, אבל במחזור חיים מאוד מוגבל.
והיציאה הזאת, להוציא כנפיים ולהיות פרפר, היא קצת מפחידה. יש מצב חשוף שעתידים להיפגע בו.
זו נקודת החולשה- המעבר בין מחזורי החיים, אבל בעצם.. אלה החיים.
למצוא איפה אתה תקוע, ולפרוש משם כנפיים.

זה שיר מקסים "אני אש/ רן דנקר"