הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

**** הפוסט הועבר לפה בזכות אנדרהיל שהתלונן על הזנחה פושעת מצידי*****
_____________
אתם ודאי מכירים את הביטוי הזה "קצה גבול היכולת", זה הרי ביטוי שגור ומוכר.
לי תמיד היתה בעיה איתו.

לפני כמה שנים עבדתי במכירות לארה"ב, אני חייבת לציין שלמדתי הרבה מה"בוס" שלי לשעבר (שתבעתי אותו משפטית, אבל זה כבר לא קשור).
מידי יום היו לנו מיני ישיבות, הוא תמיד רצה שנגדיר יעדים לאותו היום.

לי יש בעיה קשה עם הגדרת יעדים מראש.

כי אם אני אגיד שאני מתחייבת לX, אני כביכול מצהירה כבל עם ועדה, כי אני לא מאמינה שאני אוכל להשיג יותר מזה.
לעומת זאת, כלפי חוץ אני עלולה לצאת בהצהרות שווא ו"לפשל".

בכל ספרי המכירות ו/או הניהול, מציינים את חשיבות הגדרת היעדים מראש.
אני היום מסכימה לחלוטין שזה מאוד חשוב.

בעולם הלימודים, זה היה קל, תמיד הגדרתי לעצמי מטרה של מאה.
א. ידעתי שזה בר השגה
ב. אין יותר גבוה מזה
אז הכל תקתק יופי. היתה לי מטרה ברורה.
כשעברתי לעסקים, זה נהייה יותר קשה. כבר אין מאה אחוז. לעולם אתה לא יכולה להשיג מאה אחוז מהלקוחות הפוטנציאלים שלך.
בהתחלה זה היה לי מאוד קשה.
עד כמה שזה נשמע אבסורד, לא הצלחתי להגדיר לעצמי יעדים, וזה מה שגרם לחוסר פעולה אפקטיבי.

כיום אני רואה את זה אחרת:
אם אני מתחייבת לX, אני לא רואה בזה הכרזה שאני לא מסוגלת להשיג יותר מזה, כי זו מחשבה הרסנית, אלא כמה אני מוכנה כרגע (!!) להשקיע למען מטרה זו.

והכי חשוב, אני כבר לא מפחדת מהשפלה. אני עושה דברים עם ידיעה, שגם אם אני לא אגיע למטרה בטווח הקצר, אני אגיע לשם מאוחר יותר.

גדלתי גדלתי, ועדיין (לשמחתי) המושג "קצה גבול היכולת" לא קיים עבורי.
אפשר להגיע לשם קרוב קרוב, אבל כמו אסימפטוטה מתמטית, זה לעולם לא הקצה עצמו.