אני עושה עכשיו סדר פה בין הדפים.
מצאתי יומן משנת 2005, סתם דפדפתי בו, מצאתי איזו ברכה חמודה שמישהי שעבדתי איתה כתבה לי בזמנו.
זה ממש מצחיק.
נכון לבנות יש את הקטע הזה לרשום סתם ברכות ביומנים?
נגיד בתיכון, תמיד הייתי רואה יומנים עוברים, והבנות היו סתם מקשקשות שם...
ברכות... ציורים... פוצי מוצי כזה...
אני אף פעם לא נתתי את היומן שלי. אני אפילו הייתי מתרגזת כשניסו לקחת לי אותו.
אני הייתי יקית כזאת.
יומן זה יומן. היו רשומים שם רק המבחנים ומה שיש לי לעשות! זהו!
שום פוצי ושום מוצי.
אני גם לא הייתי כותבת לאפחד כלום.
אם היו מבקשים ממני, לכתוב או לעשות ציורים, הייתי מסתכלת עליהן במבט של:
"מאיפה נפלת עלי עכשיו עם זה?"
דווקא היו לי בכיתה כמה בנות ממש חמודות.
בגלל שהיומן היה מאובטח, הן היו שולחות לי מכתבים חמודים כאלה באמצע השעור
(ואני נעל לא הבנתי את הרמז אבל לא משנה...)
ועכשיו, פתאום למצוא ברכות סתמיות כאלה ביומן ישן,
זה כזה חמודדד 😄
בידעבד, אולי כן הייתי מתנהגת קצת אחרת בתיכון.
לפני 16 שנים. 13 באוגוסט 2008 בשעה 10:16