לפני 16 שנים. 20 באוקטובר 2008 בשעה 11:25
"את לא מבינה, את תמיד איתי. את גרה אצלי בלב, ולכל מקום שאני הולכת את באה איתי.
אני תמיד מדברת איתך, שואלת אותך שאלות, וחושבת לעצמי מה תעני לי.
הכי מגניב זה כשאני מדברת באמת איתך, ואת עונה לי ממש כמו שדמיינתי.
אבל לפעמים זה קצת עצוב לי, שאת לא מבינה אותי כל כך טוב, כמו זו שגרה לי בלב, ואז את עצובה ולא טוב לנו..."
ככה בערך היא אמרה לי שלשום בלילה,
בצורה הכי ספונטנית בעולם.
טיפה בכיתי אפילו..
זה מרגש מאוד לשמוע דבר כזה, נכון?
