היה עכשיו סרט תיעודי על מדונה.
סיקור של סבב הופעות אחד שלה, אני חושבת האחרון.
נכון תמיד יש את השאלה, את מי היית רוצה לפגוש? עם מי לצאת? את מי להזמין לקפה/ ארוחה/ וואטאבר?
אז התשובה שלי זה מדונה.
בשבילי, התאור ה"פיסי" הכי טוב למילה חיים, זה הקווידיץ' בהארי פוטר.
זה מן משהו כזה, שאתה רודף אחריו, שב99% אחוז מהזמן אתה מרגיש שהוא לא אצלך ביד, אלא שאתה בדרך, או שהוא קרוב, אבל יש את אותן שניות ספורות, שאתה אוחז בדבר הרוטט וההפכפך הזה שנקרא חיים, והוא מונח לך שם, ממש בין שתי הידיים.
מדונה לדעתי מסמלת חיים במובן הכי טהור של המילה.
הרטט שלה, עוצמות הרגש שלה, עוצמות האנרגיות שלה, זה חיים בשבילי.
צריך להיות בן אדם מאוד מאוד חזק כדי להתמודד עם כזו עוצמה של חיות, וללא ספק יש לי בשבילה כמה שאלות טובות.
קיצר, היה סרט מעניין.
אני מקווה מאוד לפגוש אותה יום אחד..
לפני 16 שנים. 20 באוקטובר 2008 בשעה 19:32
