הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

באמת אני מאמינה שיום יבוא ואני אוציא ספר,
אני רק אוספת לי מספיק חוויות.

היום היתה תוכנית מאוד יפה של אופרה ווינפרי.
מזמן יצא לי לחשוב על זה, שהיא אחת מהאישים המוערכים והאהובים עלי ביותר.
יש לה יכולת מדהימה להיקשר לאנשים, ולנסות להבין אותם בלי לשפוט, שזו תכונה נעלה.

היתה תוכנית שעסקה בטרנסג'נדרים.
התראיינו בה שני חבר'ה
בחור בן 16 שנולד כבת,
ובחורה בת 21 שנולדה בתור בן.

יש לציין ששניהם נראו ממש טוב, "לא הייתי מגלה" מה שנקרא.

תמיד אני בהלם לשמוע את הסיפורים האלה.
תמיד הם מדברים על זה שמגיל מאוד מאוד צעיר הם הרגישו בגוף שלא שייך להם. שנאו את עצמם. לא זיהו את עצמם בראי.
אני זוכרת בפירוש שאני בגיל 4 הרגשתי את אותם הדברים.
אני לחלוטין לא רציתי להיות בת.
ביום יום, מתוך בחירה, הייתי מתלבשת כמו בן. ככה היה לי טוב. גם די התנהגתי כמו בן.
ההורים לא הציקו לי יותר מידי, מבחינתם הייתי ילדת טום-בוי וזה בסדר.
אפילו כשגדלתי הייתי בכיתת כדורסל. להיות שחקנית כדורסל נתן לגיטימציה יפה ללבישת בגדי גברים.

כשהייתי קטנה רק את החגים שנאתי, כי בחגים היה צריך להתלבש יפה.
שנאתי את החצאיות. שנאתי את הגרביונים, ואת נעלי הבנות. פשוט שנאתי.
הרגשתי הכי מגוחכת בעולם, למרות שכולם החמיאו לי ולאמא על הבגדים שהיא מלבישה אותי.

מוזר שבגיל 14 זה השתנה לי. זה קרה די בפתאומיות.
אני זוכרת את היום הזה. היה יום הולדת לקרובת משפחה, ומבחירה החלטתי ללבוש שמלה שחורה שקיבלתי במתנה.
ירדתי במדרגות וכל המשפחה היתה המומה.

מאותו רגע בערך, דווקא התחלתי להרגיש נוח. בגיל 15, כשגיליתי את נפלאות האורגזמה, זה כנראה הוסיף לחיבור שלי עם עצמי.

לפני כמה זמן חברתי הטובה ביותר אמרה לי "את יודעת, יש בך משהו מאוד מיוחד. את לפעמים יכולה להיות גבר גבר ולפעמים כוסית... את מודעת לזה?"
צחקתי ואמרתי שכן, ושלרוב, כשאני שמה לב להתנהגות שלי, זה גם דבר שהוא די בשליטה.
זה משעשע אותי, ונותן לי הרבה כוח להתחלף לי ככה כרצוני.

אני תמיד אומרת שאני לסבית והומו ביחד.
כי הזהות הנשית שלי היא לסבית והזהות הגברית שלי היא הומו.
זה קצת מוזר באמת...

פשוט בעולם צריך לבחור. צריך להיות או גבר או אישה, אז כבר עדיף לי אישה...

אבל נגיד אם היה אפשר להתחלף לפעמים, בטח הייתי עושה את זה...

בתוכנית, היתה גם האמא של הבחור הזה. היא פשוט נראת אישה מדהימה, שהחליטה שאהבת הילדים שלה היא מעל הכל, ושהיא תהייה לצידם ויהי מה.
אלה הורים ראויים להערצה לדעתי.

מדהים אותי כל פעם מחדש, שאם לי היו נותנים לתאר את שנות הילדות שלי, אני הייתי מתארת אותן כמו אותם טרנסג'נדרים.