הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

נפל לידי ספר ממש מדהים.
הוא נקרא "השמים הם הגבול", לא זוכרת של מי.
זה ספר שמדבר בעיקר על הגשמה עצמית, על איך להשיג כל מה שרוצים תוך הנאה ואושר רבים.

יש בספר פרק שלם על איך "לשמור על עצמנו כילדים".
לשמור על הסקרנות הטבעית, על הפליאה מהעולם, על ההנאה שבדברים הפשוטים וכו'.
מפה לשם הגעתי למסקה, שמעולם לא הייתי יותר ילדה ממה שאני עכשיו.

הייתי ילדה ללא ילדות.
אפילו לא יודעת איך בדיוק זה קרה... כנראה שזה שילוב כזה של אופי פנימי ומציאות חיצונית.

אף פעם לא האמנתי לאנשים.
אף פעם לא הרגשתי חופשיה ממש.
אף פעם לא יכולתי להתעלות על עצמי ולהראות מטופשת.

זה מצחיק, שרוב האנשים נולדים כילדים ומאבדים את התום בדרך...
ואצלי זה הפוך.
מתוך שעורים ועבודה על עצמי אני לומדת לחיות.

יש סרט כזה, על מישהו שחיי את החיים הפוך.
מבחינות מסויימות אני כזאת...
דווקא אחלה. מתאים לי.

___________________

נ.ב מה דעתכם על פיינגולד?
אויש היא מהממת בנוכחות שלה.
הייתי צובעת גם לאדום אבל כל הלקוחות שלי יברחו לי
חחח יגיעו לקוחות מסוג אחר (שזה קצת פחות לרוחי..)
(למרות שמבחינת שירה הייתי בוחרת בפאולה).