הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

זה שאני ממליצה בחום רב על הספר כבר הבנתם (את הסרט עם רוברטס טרם ראיתי..)
אני אוטוטו ביום ה20 למדיטציה שלי.
אני עושה כל יום מדיטציה ומגדילה אותה בקביעות בטיפה כל יום... ההרגשה מיוחדת/מוזרה/נפלאה

יש קטע אחד שדיבר אלי במיוחד... בגלל שפעם אחת חוויתי את הדבר הזה, בערך כמו שהיא מספרת, הייתי חייבת להשקיע ולהעתיק את זה לבלוג שלי..:

"אני לא רוצה להגיד שמה שחוויתי בהודו באותו יום חמישי אחר הצהריים הוא בלתי ניתן לתיאור, למרות שזו האמת. אני אנסה להסביר בכל זאת. במילים פשוטות, נמשכתי דרך חור תולעת ביקום אל המוחלט, ובדהרה המטורפת הבנתי פתאום עד תום את מנגנוני הייקום. יצאתי מגופי, יצאתי מהחדר, יצאתי מכוכב הלכת, חציתי את הזמן ונכנסתי אל הריק. הייתי בתוך הריק, אבל גם הייתי הריק וגם הסתכלתי על הריק, כל זה בעת ובעונה אחת. הריק היה מקום של שלווה וחוכמה ללא גבולות. הריק היה מודע והיה תבוני. הריק היה אלוהים, כלומר אני הייתי בתוך אלוהים. אבל לא במובן הגופני הגס- לא הייתי ליז גילברט שנתקעה לאלוהים בתוך שריר הירך. הייתי פשוט חלק מאלוהים. וגם הייתי אלוהים. הייתי גם חתיכה זעירה ביקום וגם גדולה בדיוק כמו הייקום. ("הכל יודעים כי הטיפה מתמזגת באוקיינוס, אך מעטים יודעים כי האוקיינוס מתמזג בטיפה", כתב החכם קאביר- ואני יכולה להעיד מכלי ראשון שהוא צודק).
מה שחוויתי לא היה הזיה. הוא היה המאורע הבסיסי ביותר. הוא היה גן עדן, כן. הוא היה האהבה העמוקה ביותר שהרגשתי מעודי, מעבר לכל דבר שדמיינתי לעצמי קודם לכן, אבל הוא לא היה אופורי. הוא לא היה מרגש. לא נשארו בי די אגו או תשוקה ליצור אופוריה והתרגשות. הוא היה פשוט מובן מאליו. כמו מה שמרגישים כשמסתכלים על אשליה אופטית במשך רגעים ארוכים, מאמצים את העיניים כדי לפענח את הטריק, ופתאום התפיסה משתנה והנה- אנחנו רואים את מה שרצינו לראות, ברור וצלול!- שני הכדים הם בעצם שני פרצופים. וברגע שרואים מה מסתתר מאחורי האשליה האופטית, אי אפשר שלא לראות אותו שוב.
את המקום שעמדתי בו אי אפשר לתאר כשייך לכדור הארץ. הוא לא היה אור ולא היה חושך, לא קטן ולא גדול. והוא גם לא היה מקום, ואני לא ממש עמדתי בו, וגם לא ממש הייתי "אני" עוד. עוד היו לי שהרגשתי חמלה ואחדות נחרצות עם הכל ועם כולם, אלא שחשבתי שמוזר ומשעשע לתהות איך מישהו יכול בכלל להרגיש אחרת. הייתי אישה, אני מארצות הברית, אני דברנית, אני כותבת- כולן תפיסות מתוקות שאבד עליהן כלח. תארו לעצמכם שבמקום לחוות את האינסופיות שלכם, הייתם נדחסים בכוח לתוך קופסת זהות זערורית שכזאת.
שאלתי את עצמי "למה רדפתי אחרי האושר כל חיי אם כל הזמן הוא היה ממש פה?"
ריחפתי באתר האיחוד המרהיב הזה במשך זמן לא ידוע, ופתאום ניקרה בי מחשבה בהולה:" אני רוצה להאחז בחוויה הזאת לנצח!" וזה הרגע שבו התחלתי ליפול ממנה. די היה בשתי המילים בלבד- אני רוצה!- כדי לגלגל אותי בחזרה אל כדור הארץ. ואז המוח שלי התחיל למחות..... ובכל פעם שחזרתי על המחשבות הנואשות האלה.. חזרתי אל הגבולות הקטנים שלי, לגופי המתוחם בן התמותה..."
_______________________

ואלה עוד כמה ציטוטים שאשמח לזכור:
"תפסיקי להסתכל על העולם דרך הראש שלך. את מוכרחה להסתכל על העולם דרך הלב שלך".

" חכמי הודו הקלאסיים כתבו שיש שלושה גורמים המצביעים על כך שנפש כלשהי ברוכה במזל הגדול והמוצלח ביותר בייקום:
1. להיוולד בן אנוש המסוגל לערוך חקירה מודעת
2. להיוולד עם הכמיהה להבין את טבע הייקום- או לפתח כמיהה כזאת
3. למצוא מורה רוחני חי"

" הגורו שלי תמיד אומרת שכשתגיעו לאשראם, יקרה לכם רק דבר אחד- תגלו מי אתם באמת. ולכן, אם כבר עכשיו אתם מתנודדים על סף תהום הטירוף, היא מעדיפה שלא תבואו הנה כלל. הרי אף אחד לא רוצה שתצאו מפה באלונקה".

"אחת העצות המפורסמות של גלוריה סטיינם לנשים היתה לשאוף להיות כמו הגבר שתמיד רצו להתחתן איתו"