הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

היום היה קטע קצת מוזר.
בעודי מנמנמת על הפוף (כפי שצויין בפוסט הקודם) אמא ישבה לידי בסלון ומקריאה לי כתבה מעיתון אחד על מישהו שלאחר כמה שנים של זוגיות מחליט לעזוב הכל ולפנות לבדסמ.
אמא שלי היא אדם מקסים. היא תמיד בדעה שכל אחד יחיה את חייו כרצונו אבל יחד עם זאת לגבי חייה שלה היא די שמרנית.
היא מספרת לי אודותיו ועל מרתף הענויים שהוא הקים בביתו "איך בן אדם יכול להנות מכאב את זה אני לא יכולה להבין".
אני כמובן לא חשפתי את ידיעותי בנושא ורק גיחכתי קלות... היא חשבה שאני אהיה המומה כמוה..

בכל אופן, אני חושבת שהספקתי להכיר את העולם הזה קצת יותר (למרות שזה מרחוק) ואנחנו לא מתחברים. לפני כמה זמן מישהי חשובה אמרה לי "זה עולם שאו שאת שם או שאת לא.." וכרגיל אני משהו באמצע..
אני לעולם לא אהיה סאבית או נשלטת לא של אישה ובטח לא של גבר. אני גם לא אהיה דומית כי זה מוגזם לטעמי. אני אשאר מי שאני למרות שיש אנשים שמנסים אולי למשוך אותי למחוזותיהם.

פינקי קינקי ותו לא.

אני אמשיך לכתוב כאן את הבלוג שלי כי זה מקום חביב. פה שום רעיון שלי, משוגע ככל שיהיה, לא נחשב אקסטרימי וזה נחמד. אבל מעבר לכך אני "לא בעסק"...

היה נחמד :)