היום סופסוף היתה ההרצאה שלי באוניברסיטה.
זו הרצאה שהיינו צריכים לעשות בקבוצה של 3 אחד מרצה אחרי השני למשך חצי שעה איץ'.
הפרופסור כבר הכיר אותי כי לפני כמה ימים באתי אליו לחדר לשאול כמה שאלות והוא לא הבין למה אני לא יושבת. הסברתי לו שאותי חינכו (אמא.. שלא תחשבו אחרת) לא לשבת עד שלא מזמינים אותי לשבת. אז הוא צחק. כבר מאז ראיתי שהוא מחבב אותי.
בהרצאה היום אני דיברתי אחרונה. זה היה מכוון כמובן כי אני תכננתי למחוץ ובאמת יצא אחלה.
כולם היו לחוצים במידה זו או אחרת ולי דווקא זה ממש לא הזיז. לא רשמתי לי בכלל מה אני רוצה להגיד -פשוט באתי, לקחתי את המקל (חחח היה מגניב..) הכתי בלוח במרץ והסברתי הכל בשיא הבטחון.
אנשים היו מרוצים.
גם הפשטידה שהכנתי אתמול ככיבוד זכתה לשבחים.
כל היום אנשים רק מחמיאים לי על ההרצאה ואיך יכול להיות שבכללל לא התרגשתי...
נחמד להחזיק אנשים בשילוב של רצינות והומור...
חחח לקפץ עם עקבים ומקל ועוד להראות גאון גרר ..
וואלה... יצא לי טוב :))
}(){ זה אוטונשיקה
לפני 17 שנים. 3 ביוני 2007 בשעה 18:46