הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

כמו ילדה קטנה שמגלה, שיש גן משחקים גדול מאלה,
שהיו בילדותי. עד לא מזמן...
_____________________________

לפני כמה ימים היתה תוכנית הסיום של "עובדה", בה הראו ראיון אישי ונוקב עם נינט טייב.
האמת, שאני לא מעריצה שלה, כי אני לא נוטה להעריץ אנשים.

אבל, לפני כמה זמן יצא לי להיות בהופעה די מצומצמת שלה. הלכתי עם חברה, שמאוד אוהבת אותה.
אמרתי לאותה חברה "סבבה, תסתכלי את על ההופעה, תהני, ואני אצלם בשבילך.."
הייתי במרחק 2 מטר מנינט. מודה שנשבתי. היא ממגנטת כל כך חזק. שילוב מופלא של יופי, עדינות, קצת חספוס וקול מהדהד. ניסיתי להתעסק בצילום כדי שיצאו תמונות טובות אבל הילדה הזאת שם על הבמה... פשוט הדהימה אותי.

בראיון רואים כמה היא השתנתה. הכניסו בה מתח וכעס. היא רצתה להשאר תמיד בת 19.
זה די ברור. כשאת חולמת על להיות מפורסמת, לא תמיד את לוקחת בחשבון את המחיר. והמחיר הוא עצום. לוקחים לך את החופש... שלזה אין מחיר בכלל.
רואים איך נהייה לה אופי רוקרי קצת. שנמאס לו לפעמים, ומתקומם נגד דברים שמעצבנים.
למוסיקה זה טוב.. בתור פרפורמרית זה מעניק לה הרבה, אבל בתור בן אדם רואים כמה קשה לה.

השיר האחרון שלה, במיוחד אחרי שראיתי את הראיון איתה, כנראה מתאר במדוייק מה הילדה הזאת עוברת. יש כמה משפטים שאפילו הייתי מאמצת לעצמי...

הייתי ממליצה להתרכז במילים. אין הרבה שירים יפים כאלה לדעתי.
__________________________

נינט טייב/ יחפה

כשעליתי לבמה, חשבתי שההצגה לא נמשכת
אחרי השיר האחרון
ופתאום בעיר גדולה, מתחילה מהתחלה
ונפרדת מזכרונות ומשפחה, כמו ילדה קטנה שמגלה
שיש גן משחקים גדול מאלה, שהיו בילדותי עד לא מזמן
העיר צפופה רועשת מזיעה, ויש בזה קצת קסם וקצת פחד
אמרתי לעצמי, יש לי מזל

הוא הגיע כמו גנב
וטיפסנו יחד על הרים של אושר עד שהגענו לפסגה
והמוסיקה שקטה
התחלפה בזיופים שלא הפסיקו
ונשארתי די לבד והתייחסו אליי כמו מלכה
דוהרת במכונית המפוארת
כשבארמון עצוב וקר
בארמון עצוב וקר....

לאן שלא אלך יהיה מרבד
פרוס רק לרגליה של הגברת
אבל הרגשתי יחפה.. הרגשתי יחפה....

רוצה לחזור עד איפה שאפשר
לעיירה קטנה, לצחוק ושקט
אז תיקחו אותי מכאן, קחו אותי מכאן

ועכשיו על הבמה
כבר יודעת שההצגה עוד נמשכת...