הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

שבת בצהריים.
רשמת לי שאת מתגעגעת.
האמת שגם אני נורא מתגעגעת, אבל בזה אני כבר לא אודה.
עניתי לך בהודעה קצרה "ב8 אצלי במשרד".

טוב, דקה לשמונה ואני שומעת את המעלית בקומה שלי נפתחת.
את פוסעת לאט במסדרון.. לבזבז את הדקה הזאת.
"היי" את אומרת בעודך עומדת בפתח המשרד שלי.
אני לא אומרת כלום.
מסתובבת עם הכיסא ומסתכלת עלייך במבט דומיננטי.

אני קמה מהכיסא. את נשארת עומדת בפתח.
אני מזיזה את השידה שבצד המשרד. שתעמוד בדיוק מול השולחן שלי.

"תתפשטי בבקשה" אני אומרת לך בקול מהדהד.
את פוסעת כמה צעדים קדימה. עומדת באמצע המשרד. ומורידה את בגדייך עד הפרט האחרון.
סגרתי את הדלת, למרות שאף אחד לא אמור להגיע למקום במוצאי שבת..

"הבאת מה שביקשתי?"
את מהנהנת בראשך ומושיטה לי את השקית שלפני רגע הנחת על הרצפה.
אני משעינה אותך בעדינות כשבטנך על השידה.
מוציאה מהשקית סרטי משי שחורים. קושרת את ידייך לרגליה של השידה.
רגלייך נשארות מפוסקות מאחור כדי לשמור על אותו הגובה.

את מסתכלת עלי בעודך קשורה כפופה.
אני חוזרת לכסאי. ממשיכה בעבודה מול המחשב.
לאחר כמה דקות את מרכינה את ראשך ומבטך עובר לריצפה.
אני באה מולך ושואלת בשקט "אני משעממת אותך?"
-"לא גבירתי פשוט.."
-"טוב" אמרתי.

חזרתי לכסא שלי. נועצת בך מבט חד. את מסתכלת חזרה כי אין לך לאן לברוח.
דמעות מתחילות לזלוג מענייך. זו אחר זו ברצף...
"אני מצטערת גבירתי" אני שומעת אותך לוחשת.

אני באה מולך. מתכופפת ונותנת לך נשיקה עמוקה.
משחררת אותך מסרטי המשי.
לוקחת אותך בידך, ואנו מתישבות על הרצפה עם הגב לקיר.
מחבקת אותך חזק חזק כשראשך נשען על גופי.

"אני אוהבת אותך.."