|
|
|
שימי ידך בידי
אני אוביל ואת תלכי
שים ידך בידי
אני אגע ואתה תתמסר
שימי ידך בידי
אני אכתוב ואת תזדהי
שים ידך בידי
אני אשתוק ואתה תצרח
שימי ידך בידי
אני אחדור ואת תתפרקי
שים ידך בידי
אני אכשף ואתה תתמגנט
שימי ידך בידי
אני אצית ואת להבותייך תחשפי
♥️
הכל נמצא בפרטים הקטנים
לפרק לגורמים כל חלק בך
זה כמו מסע בעולם
או במנהרת הזמן
הילד שהיית
הנער שבגרת
הצעיר ללא הפחד
והבוגר המחושב
החיים שעשית בטעויות
התיקונים שעשית לשטויות
הכל נמצא שם בפרטים הקטנים
בעיני הילד , המתבגר והבוגר
תמונות חיינו ישתנו לאין קץ
והניצוץ שבעינך לעולם ישאר
אותו ניצוץ שמדליק את הכל
וקורא לצאת לטייל בדרך חדשה
עוד חלק בפאזל שמורכב ממליון חלקים
♥️
החיים שבהם אתה נמצא
זה כמו יין מיקב מפונפן כזה
עם בקבוק ממוספר
וחביות עץ אלון ועפיצות של פירות
כזה ששומרים עליו כמו זהב
כן גם אם בסוף זו שיחה טובה על בירה קרה
עם אבק ורוחות קדומות של מדבר
עם בדיחה וצחוק מתגלגל על כוסית של וויסקי מחוספס
עם רחש של גלים וחול ים
גם מיץ פטל קר על ספסל בשדרה מוצלת
וזה מגיע במנגנון מתוחכם שנותן אותך במנות קצובות
ובכל פעם חלון לנוף חדש מתגלה
מה אני אגיד אתה הקינדר הכי מרגש שיש
♥️
המכשפה מהמגרב כך קראו לה
ספק של מישהו ספק צוענייה
רגליה יחפות המראות סימני הדרך הארוכה שעברה
פני חתומות , עיני השקד החומות לא יסגירו מאום
היא יושבת על הכרית הבלויה , מגש הקפה שלה
אם לדבר היה יודע היה מספר מה עבר שם
המכשפה מהמגרב ספק צועניה ספק של מישהו
הם מתיישבים שם למולה
מחפשים מזור, תקווה תשובה ...
היא מגישה להם את הקפה והמבט שלה בעיניהם
היא מביטה בכוס ובמילים אותם היא בוררת
יורה להם משפט אחד של אמת , ומשפט אחד לברכה
היא רואה את האבודים, העצובים המדוכאים , חסרי האדמה וחסרי הרוח כולם טעמו את הקפה שלה
המכשפה מהמגרב כך קראו לה
מדי פעם הוא היה בא הנווד מן ההרים
זה שפיו וליבו שווים
שכפות רגליו זהות לשלה
שנשמתו היתה וראתה את הנוף של חייה
רק הוא ידע את סודה , שהקפה רק הסוואה
הנווד מן ההרים היה מעיר את נשמתה
מצית בה להבה של חיים
והוא ידע שרק המכשפה מהמגרב יודעת
אותו בשתיקה גמורה
♥️
מה הסיכוי ? אתה שואל
אחד למליון
מה ההסתברות? אתה שואל
אחד למליארד
מה הסיכוי? אתה שואל
אחד לאלף
מה האפשרות ? אתה שואל
אחד לאחד
מה הסיכון? אתה שואל
איתך הוא לא קיים
♥️
סתם כי בא לי דביק לכבוד מזג האוויר בחוץ
לשישי תמיד יש ריחות מסויימים
מדוייקים
חלקן של הילדות חלקן של הגעגוע
באוויר תמיד יש תחושה כזאת מלטפת של סוף שבוע
לחלקנו זה הקפה של הבוקר
או הסירים ששרים מנגינתם במטבח
והמחשבות על שהיה וכמה כבר גדולה
צריך להספיק לא להתמעמע לקראת המנוחה הכל מתאמץ
והשישי הזה מזכיר לי את הימים בים
האבטיח הקר והענבים שרק עם חול היה לזה מרקם מושלם
הגוף שנשרף בשמש של הקיץ
החושים מקודדים בנו הכל כמו סיפריה
מגע שמציף
מילים שמרגשות
טעמים שמזכירים
ריחות שלא נשכחים לעולם
החושים הם הסיפריה הטובה ביותר
נגעתי בחיי בנשמות
מחיתי דמעותיהם
חיברתי שברים
ולפעמים יש מיוחדים אותם אני שומרת במגירת הלב
בוקר של חושים מחודדים
♥️
תהיי לו אדמה כשהוא מבקש להיות פרח
היי לו ענף שישוב מנדודיו בארץ רחוקה
היי פלג מים כשיחזור מן המדבר
שלהבותייך יחממו את לילותיו הקרים
שחיוכך יאיר את דרכו לשלום
שחיבוקך יהיה מגן השריון בקרב הלא ידוע
שמילותייך ישאו תפילתו לשמיים
מנגינה השרה את שתיקותיו
את המילים רק את יודעת
תהיי וודאות אחת בתוך תפאורה מתחלפת
תהיי מגדלור בימים סוערים
חומה בימים פרוצים
וודאות אחת יציבה
עוגן בתוך אי השפיות
תהיי לו
♥️
יש רגעים שממלאים את הלב כמו אוקינוס
הם אינם תחומים בזמן או מקום
רגע כזה ששווה הכל
♥️
החג שאני כל כך אוהבת ומחוברת
מייצג עבורי את הטוב שבהתמסרות
הטוב בלתת לזרם לתת לקחת לאן שרק צריך
לסמוך מתוך מקום בטוח
לעשות ולשמוע
החג בו נוצרו להבותיי
חג שמח ♥️
זה מלווה אותי מזה כמה ימים
אז נותנת למילים מקום ראוי
♥️
