מוזה - אחת מתשע

אי שם בנעורי הלא קיימים של שנות ה90, נמנמתי לי רוב הזמן.
על מה חלמתי אין איש זוכר.
כמדומני גם הפסיכולוגית הקשישה שלי נמנמה רוב הזמן, עת טבלה ביסקויט בתה והאזינה לנחירותי.
ענבל הרחיקה אותי מהלסביות, האף של יעל הרחיק אותי מחנויות עשה זאת בעצמך, המבט של יפעת הרחיק אותי ממדוזות מספרים על המיתולוגיה היונית ומשיעורי פיסול באבן מבוא, והעטיפה של בלאדי קיסז של טייפ או נגטיב קירבה אותי כפסע אחד קרוב מדי לערפדות לסביות חובבות טרנסג'נדרים.
לצוארי שלום.
כמה צווחות בנשי מהעשור של ילדותי השלווה בעמק עכור, כמה מוחות משומרים בפורמלין ועפרונות אכולים אחר כך, אני יושבת ובוהה באמצע לילה סוער עויתות לא רצוניות מול המקלדת בקליפ של מיי גירלפרנדז גירלפרנד. המממ גוגו בוטס. ועוד לבנות. כמה חתרני, כמה קווירי, כמה לא מעודכן, סוו נוט קוויר איי ש.ח.
כמה שאני אוהבת להיות תקועה בסוונטיז, אני, אנדראה דבורקין, כריסי היינד וג'ואן ג'ט, לורי אנדרסון המוקדמת, עדיין אומנותית ובועטת, כשפונני עוד היה באופנה וזאתי עם הגלי חום של המנפאוזה עדו היתה עסוקה בלקפוץ מגגות נוסעות ולא בלריב עם מאמא בי על כמה ג'ין מותר לה לשים בטוניק.
או קוורבו בסאוור. או זית בג'ינג'ר אייל.
או תולעת בספרייט.
אוי, אני שוב זוממת גיחה לילית חפוזה לרשפון. הדנג'ן לא רחוק, יש רק וניליות סטרייטיות בשישי. יופי. תגררו אותי לשם. תצילו אותי מעצמי.
אין כמו קצת דנציג רגע לפני שזאתי עם התופים שמה עוד פעם את הגרסה של מאיה בוסקילה לוידוי.
מצידי תעשו מיקס דרק וייב לג'ימי אוחנה. אני אהיה שיכורה מספיק מהגולדסטאר עם קרח כדי שזה לא יזיז לי.
אגב, היות ואתם נראה לי מבינים בעניינים חוקיים ואיפה בדיוק עובר הגבול, מתי ניג'ס הופך להטרדה.
ואיפה עובר הגבול בין אי שפיות זמנית לקלולסיות ל אי ידיעה ל התקפי קללות של טוראט מוקלדות בעוית ל כתיבה תחת השפעה להטרדה?
אני חייבת לדעת. דחוף.