אבל נראה לי שאין שם שום יצור עושה את מימיו.
מישהו יודע באילו מזרקות בעולם חוץ מהילד בבריסל יש?
בא למישהו עם פוטושופ לעשות סוג של קולאג' או איך שקוראים לזה בשפה של פוטושופ של התמונה של המזרקה עם מלכות ועבדים ומקלחות זהובות.
עד שאני אמצא רעיון פחות מגוחך.
עבד נאחז בענף בתוך נהר שוצף או בעיר מוצפת שיטפון זהוב כשאני מעל בתור ענקית, אח כמה טוב לגלות שאני לא היחידה שחולמת להיות בגובה כמה מטרים.
איזו אלה או יצור מאיזו מיתולוגיה אני רוצה להיות?
יש כל כך הרבה פטישים מרתקים.
ורובם ביפנית.
ושל גברים על נשים.
אני מקנאה.
היפניות כל כך חמודות.
הערסולינות הישראליות בסדר. מפונקות ובררניות .
האורינט קרוב מתמיד ודוקא עכשיו יש התראות על אל קעידה.
יפן יקרה. סין? מה העונה לסין?
קר כל כך.
כמעט נרדמתי על הרדיאטור. בהנחה מוטעית שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך פסלתי עינוי אפשרי אחד. אם אתן רוצות כויות חורף אופנתיות תחפשו בשינקין.
גם את עניין הלזחול בתוך אבק בתעלה של המזגן פסלתי. אני קלאסטרופובית.
אויר. אלוהים מחניק פה.
איך הבחורינות ב לינק של טיצ'ר לקריצ'ר מסוגלות להיות ככה?
שיפון ורוח אביבית.
ראיתי תוכנית בדיסקברי על אסונות אקלימיים אפשריים.
הפעם זה היה שיטפון.
מונטריאול הוצפה בסופת קרח.
אני מדמינת איך זה גשם צולף בגב. לא נעים.
כדורי ברד? שלג ועוד שלג? שקיעה אינסופית בתוך בוץ? איילים של סנטה שאיבדו את התפון דוהרים כמו מבוהלים ברחובות העיר כמו החיות שברחו בצונאמי במזרח? שום אסוציאציות לקינג קונג.
כמה טוב שבסשן או איך שאתם קוראים לזה אפשר תמיד להגיד מילת ביטחון.
מעניין מה העבדים שאני בוחנת יגידו בראיון.
אפשר ללמוד על העבד לפי המילה שהוא בוחר?
שלי "לוח השידורים של דיסקברי"
המ
"אוטאווה"
לא קצת מזכיר משהו אחר.
"מונטריאול"
גם זה.
כמה קשה לבטא למד ?
ברוכים הבאים לטסט לסרט האסונות הפרטי שלי.
לפני 17 שנים. 24 בדצמבר 2006 בשעה 0:34