מוזה - אחת מתשע

יש לכם ניסיון עם זה?
האם זה באמת פסיכולוגי או עניין של הרגלים?
עד כמה דברים הם פסיכוסומטיים? למשל אלרגיות? דיכאון? חרדות?
עייפות וחולשה?
כאב?
טוב שלא יותר גרוע.
אני צריכה להתחיל להחליט מיאפה ללמוד.
להיזהר מניו אייג'?
נוירולוגיה?
תחום אחר?
בלי להיכנס להפרעות קשב.
טוב, יותר מדי מחשב וטלויזיה וניהול זמן לקוי. ותזונה.וספורט. ושינה.
עד כמה תסכול מיני אצל נשים באמת משפיע לרעה?
אנחנו לא תמיד גומרות לא מאוננות ולא מסקס ולא מאסאם.

חוץ מזה הגעתי למסקנה שנשים עסוקות רוב חייהן באסאם מנטלי. רק לא וקראות לזה ככה.
וגם הרבה אנשים אחרים.
מהתוננות בכמה זווגת וניליים.
והתחמקויות חוזרות ונשנות מהרבה נשים ואנשים שאני אל יודעת אם זה רק בראש שלי
או שהם סדיסטים ריגשית.
בכלל, התעללות ריגשית בדרגות החומרה השונות שלה היא צורת התעעלות הלא מוכרת ומטופלת ביותר.
גוף ומיניות זה שטויות.
הבנאליות של התעללות ריגשית מחרידה.
אני מנסה כל הזמן להסתכל מבחוץ על הכל.
אולי אני באמת יותר גבר כלוא בגוף של אישה שאני חושבת.
יצא לי לדבר עם סטרייטים, אני לא יודעת מה הומואים חושבים, הם אומרים שאם הם היו במצבים שאני הייתי בהם, בעבודה עם חברים עם אנשים שאני בסוגי קשרים איתם בעבר וכולי הם היו קמים ועוזבים אם לא בורחים אחרי דקות.
גברים כ"כ חופשיים מדיכוי ושיעבוד.
קיבלתי החלקה להפסיק למרוט גבות.
זה מגרד, אבל זה יפסיק.
אני אדפוק בהחלטה.
אני צריכה לעשות לעצמי סדנת שיחרור מדיכוי פמיניסטית שהייתי צריכה לעשות בגיל 14.
או אפילו בילדותי העגומה ולא טומבויית.
רשימה של אפני דיכוי.
גוף, רגש, שכל, תודעה, מיניות, אורח לחיים, ניהול זמן, התנהלות המרחב, שפת גוף, דימיון, תחומי עיניין, הרגלים, ועוד המון.
טיהור רעלים.
הקיץ אני לא אוכל ג'נק כל הזמן. מגיע לגוף ןלמוח שלי מזון בריא וטעים.
טיבעונות? תמיד אפשר לקחת ברזל.
המוח שלי מתנוון.
לעשות רשימת מטרות גם פה.
אם אני לא אתחיל כל פעם קצת אני אל אשנה שום דבר באמת.
אני צריכה להכין רשימת פגעו בי ועונו כלפי ליום כיפור. יש לי קיץ שלם של להיזכר בקיצים אומללים שבעבר.
מגיע לי קיץ אחד מאושר.
מגיעה לי חופשה אחת מאושרת.
חוצמזה אני מנסה לחשוב איך הדברים יהיו בברלין, אם יהיה לי מה לאכול ואיפה לגור, ואולי קצת כסף לחיות. נראה אם אני אסתדר עם המועדונים הזולים וכרטיסי העמידה למוסיקה קלאסיץ או שנור מההורים. או טיפים.
הידיים שלי קטנות מדי ויש לי קורדינציה גרועה מדי כדי לכייס. וגנבו לי כ"כ הרבה בטיולים עד עכשיו על לא עוול בכפי. הרסו יל כל אחד ואחד מהם.
ועבדתי קשה בשביל לחסוך. סבלתי את ההורים האיומים יחסית שלי.
נמאס לי להיות קורבן.
אני לא גרה בהוסטל יותר.
ואם גונבים לי טרולרז או אשראי אני אל אשתוק יותר, גם אם זה אומר שאני אצטרך לחטוך את הילדים של הפקיד באמריקן אקספרס או תומס פקינג קוק שסרב להחזיר לי כסף שנגזל ממני במרמה.
אמרו לי שזה שיש לי פנים יהודיות מזרח אירופאיות יהיה בעוכרי בגרמניה. ולא בעדי.
שאין להם מצפון, ושאני רק מזכיר הלהם כמה הם לא הצליחו בפיתרון הקטן שלהם.
למה אני חוזרת לגרמניה ועוד עם כסף ישראלי באירו שהרוחתי בזיעת אפי?
יש לי זכות ואף חובה לממן את החופש ההזאת בכספם של גרמנים רשעים. הם התשנו? או שהם כמו הסבים שלהם? ועוד הדולר היה נמוך, יכולתי לטוס להודו או למזרח או למרכז אמריקה.
או לניו יורקאם הייתי מקבלת ויזה.
למה לגרמניה עם אירו גבוה?
יש לי עד היום רישומים של הרכוש של המשפחה שלי שם. וברומניה. חח. לפחות הרומנים עניים ואין להם מה לאכול.
בא לי ללכת לפוצץ את הבניינים.
סתאאם.
אני צריכה לזכור להשיג את הביוגרפיה של באדוף מייינהר. התבלבלתי בשם. שוין.
אישה מעניינת.
אפשר להתפלח שם לרכבות בשקט?
או שטרמפים, כי באוטובוס זול עם פולניות במדינה שעשתה לנו את מה שעשתה אני לא נוסעת.
רק מחלקה ראשונה.
עצות?