מוזה - אחת מתשע

או סתם ללכת לעבוד באווק. לפחות שם אין שום צביעות.
ריינבוו עדיין קיימים? אני בונה על סקווט בברלין. קומונות? לאיזו ללכת. יש כמה סוגים.
אני יותר היפית או יותר ערפדה קרוליסטית?אוי, זה התיכון עוד פעם מחדש.
לאן אני שייכת?
פאק, הייתי צריכה לגדול בעשור אחר. במאה אחרת. לא, היו צדים אותי.
מתי בערך אנשים החלו להתיחס בסובלנות לנשים קצת אקצנטריות? שנות ה60 של המאה ה20?
למה לא הסתובבתי יותר בחוגים מדב"יים? באפיסטים? יותר אלטרנטיביים אפילו.
אי שם במחשכי הרשת או בחו"ל.
אני לא יכולה לסבול פגניסטיות וויקהיסטיות.
את הגיקיות אני סתם לא מבינה. לא טובה במחשבים, מה לעשות. לצערי. בגלגול הבא אני אוולד פיזיקאית או מתמטיקאית. יש לי את האופי, אין לי את השכל. זה בערך הדבר הכי מוזר שיכול לקרות לאישה. ואז את מוצאת את עצמך מבזבזת את מיטב שנותייך וכספך במריחת צורות וכתמים על בדים מתוחים, מטפחת אלרגיה חמורה לטרפנטין ופיגמנטים למיניהם. תאשימו את מערכת החינוך, והדבר המחריד הזה שנקרא ריפוי בעיסוק. אבל הנה יש לי זכרונות טובים מנעיצת מסמרים לתוך עץ, אופס, בחור, ומתיחת חוטי תפירה מסביב בצורות ססגוניות.
אם הצליחו להקים ממלכה עם חוקים אלטרנטיביים כמו אווק מענין מה עוד הצליחו להקים.
חוץ מגור בסקנד לייף. אה, וגור במציאות. להלן המציאות.
רגע, משבר זהות מיני, מגדרי, שיוך חברתי, אני צריכה לחזור לרענן סוציו, תחומי עניין,יש עוד דברים, דעות פוליטיות, אני לא מאמינה שהצבעתי קדימה, הצילו, תהיה מלחמה? מישהו יודע?
אני מזדיינת עם כל כך הרבה דוסיות בארון כפול שתיים, שאני כבר לא בטוחה בשום דבר.
גולגולת, המ, איך הגעתי לזה?
דמיין הירסט, מאחוריך, אני בטוחה שאני מסוגלת ליותר.
כבר אין מה לזעזע אף אחד.
הכל כבר נעשה.
כולל כל וריאציה אפשרית על חרא.
אם מרחיבים את זה לאומנות קונספטואלית, שרובה קורית באיביי, תאמינו או לא, ולא בוויטני או בסאצ'י, או בכל מיני גלריות, כבר קראתי על מכירת בתולין של לסבית לסטרייט, מכירת תינוקות, מכירת איברים, מכירת שטח פרסום על מצח כקעקוע, מכירת שטח פרסום כשם לתינוק, אוף, היתה לי רשימה שלמה בראש.מזעזעת יותר.
מבלי להיכנס למה שקיים כמורמה ברוב העולם הלא מפותח.זה מה שקורה כשאומנית מתוסכלת שוקלת השלמת הכנסה בפרסום.
בדסם לא חייב להיות מזעזע.
הוא יכול להיות רק יפה.