לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנכתבים

תמונות הנאספות למכונת העריכה של החיים
לפני 9 שנים. 7 בפברואר 2015 בשעה 19:21

 

שרפרף עץ מונח במרכז גיגית המונחת במרכז החדר

רגליים וידיים מודבקות בנייר דביק במיוחד לרגלי השרפרף

מושב השרפרף מוצמד לבטן

 

שיער נאסף 

נקשר כקבוצה 

נמתח לאוך גב, בין חריצי ישבן 

נקשר לרגלי השרפרף

הראש נמתח מעלה למבט קדימה מקובע

 

ביצה קטנה, כסופה ורוטטת

נצמדת באותו סרט דביק 4 סנטימטר מדוייקים בין דגדגן ובטנה

מרטיט האזור ללא מגע ישיר

 

מאחוריה מסך הקרנה מאיר סרט ישן

מלפניה אני

 

שולף איברי החוצה ומשחק בו

המשחק בשילב הויזואל שמולי מקשים איברי במהירות

 

אסור לך לגמור, לוחש.

 

שניה שקטה בסרט חושפת רעש טיפה הנוחתת מאיברה הפעור ישירות על גיגית הפלסטיק.

 

אסור לך לגמור, לוחש.

אסור לך לגמור עד שכל תחתית הגיגית תתמלא בנוזלים שתייצרי עבורי.

 

עוברת שעה ועוד שעה 

ופסקול הסרט הוא נקישות הטפטופים אנחותיה העצורות וברכיה המתחילות להחליק בנוזל

 

ניגש עם כוס משקה וקש 

זה כדי שלא תתייבשי ותייצרי עוד נוזלים.

עוטף עיניה בסרט בד שחור ומכניס קש לפיה המתייבש

 

בדקות הקרובות פסקול הסרט יקבל פסקול נשימות מוגברות

כאילו החושך הכניס אותה לטראנס

 

כעבור שעה הסרט נגמר וקולה מקבל צרידות מנשימה מוגברת ואנחות עצורות

ניגש ומצמיד לשפתיה שוב את קש המשקה

שותה 

 

שולף הקש מפיה ומניח על רצפה.

עדין צמאה לוחשת

מתקרב ומגלה שברכיה טובלות בשלולית נוזלי התאוה שלה

מרים כוס השתיה 

פותחת הפה

דוחף לה איברי בעדינות ועוד לפני שמבינה שהקש התעבה, מספיק להרגיש את שאיבת הצמאון.

הגילוי מביא אותה להשפרצה חזקה על הגיגית

הזרם לא פוסק.

 

אסור לך לגמור, לוחש.

וקולה מגמגם ברעידות:

לא גומרת, אסור לי, זה הגוף בוכה למגע.

 

משחרר גופה

ומסיר ביצה שהפסיקה לרטוט

 

ילדה טובה, מלטף.

נקי את עצמך עם נוזלי גופך 

תתנגבי

ובואי לקבל את שמגיע לך

פעם ראשונה שמסמיקה.

לפני 9 שנים. 7 בפברואר 2015 בשעה 18:34

נכנס למיטתו בחדרו והביט בתיקרה

כל לילה שניה לפני שעיניים נעצמות, מביט בתקרה המשנה את צבעה מהבהובי הטלוויזיה ושלל מכשירים וממירים הדולקים כמו נרות בחושך.  

הלילה שידרו מכשירי החדר אורות כחולים, תקרה כמו ים ואם כבר ים הרשה לעצמו לצלול.

גשם החל דופק על חלונות תקרת הרעפים שמעליו והעצים את תחושת המים העוטפת.

כנסי הוא צועק להשראה שדפקה על דלתו ללא מנוח. עם ההשראה הים הפך כתום (אולי ההשראה ואולי קרן השמש הראשונה של יום)

גופו רפוי, צף על מים כתומים, שקט.

מרגיש את כל ההיסטוריה שעברה מיטתו, חולפת תחת גופו הערום, כמו מנוחה על מליון תמונות.

מצמוצי עינים, כמו קאט, כמו תער, חותכים חזרה למציאות והכל נעלם.

 

 

לפני 9 שנים. 10 בינואר 2015 בשעה 14:24

לחמם בסופה

גם אם הסופה רק בראש, החימום לא יהיה רק בישבן

נסתתר במערתי הקרובה לקו המים

הרוח תרעיש ותכתיב את הקצב

טפטוף הגשמים יתבל את העולם הפרטי שנבנה לנו

האדמה תרעד הקרקע תרחף

חושך מוחלט, רק ברקים שיספקו מידי פעם תמונות סטילס קפואות בעולמנו החם.

לפני 9 שנים. 4 בדצמבר 2014 בשעה 16:42

לוקח מקל לוקח תרמיל בואי איתי אל הגליל

את המקל מכירה, התרמיל מלא בהפתעות

תצטרכי להיות ילדה טובה כדי לגלות

 

 

לפני 9 שנים. 2 בדצמבר 2014 בשעה 15:31

הוא נכנס לחדר הלב השמאלי להרגיש מקרוב פעימתו

עולה במעלית למסדרונות עונות מוחו לקבל אישור שפיות

עכשיו הגיע הזמן לפתוח דלת מאחוריה יחשף למולו ישבנה השחור והעגלגל מורם מול עיניו.

עיגול שחור.

כמו חור שחור ששואב אותו לניתוק של מספר שעות מהעולם לתוך מקום אותו יצר לשניהם

מקום עם מינימום מחשבות אך עם מקסימום פוקוס

כל טיול שונה באופיו. 

האחד טיפוס על הר גבוה עד לפסגה. השני מתפס ויורד בין גבהות והרים. השלישי ים סוחף לגלים ולעיתים למערבולות. הרביעי מתפתל בין כבישים ושבילי עפר.

אין סוף למסלולי הטיול. אין עמידה במקום.

 

 

לפני 9 שנים. 29 בנובמבר 2014 בשעה 19:44

תעתועי אצבוע מרחפים נוגעים לסרוגין בגופה הנוטף כולו אך צמא למגע

רעידות התחמקות, מגע ישיר ועוקף, קריאה בלילה, חיבוק.

 

אישה מבוהלת מבועלת 

ואיש

 

קריצה או מצמוץ בעין בוחנת מחדדת מראה אצילי רטום לרגליו

הכל מוקפד ומתוכנן ועם זאת ספונטני ומבולגן

שערים מזילים מים

ארמונות מזדקפים לתפארת

חרב אבירים נשלפת וחודרת למקומה הטבעי בנרתיק.

 

 

לפני 10 שנים. 17 באוקטובר 2014 בשעה 17:39

מחפשים מצטרפת אלי ולנשלטת שלי... יכולה להיות שולטת איתי או נשלטת איתה.

לעוד פרטים לשלוח הודעה אישית

לפני 10 שנים. 11 באוקטובר 2014 בשעה 14:26

טפטוף ראשון מלטף אספלט שחור בעיר אפורה

שולח מיד לזכרונות מהעיר האפורה ביותר בעולם

לא מזמן ביקרתי במקום בו הכל התחיל אי שם בלואר איסט סייד ניו יורק

סשן ישראל יפן בניו יורק

הכל היה אמיתי יותר, בעל משמעות

ולא שהיום אין משמעות או אנטימיות, רק שהיום, צריך לעבור כל כך הרבה מסכות בתיאטרון השחור.

עיניים גדולות, מלוכסנות מעט, צעקו דרך פנים חוורות רוצה.

עיניים משוחררות צבא אפור, בהתרגשות ראשונית קלטו צעקה.

דירת חדר שכולה לבנים אדומות הפכה מקדש

עיר אחת חברה 2 קצוות עולם ורצון אחד

 

לפני 10 שנים. 2 במאי 2014 בשעה 19:37

כמה שניתן ואף יותר

מנגיעה ראשונה עד דמעה אחרונה

בשבילה

 

זה צד אגואיסטי, מאוד שוביניסטי

שרק פמיניסטי הרואה בה שווה 

יכול להורידה כנועה לרצפה ולישון טוב בלילה

 

אם דמעה על לחיה לא שורפת חדר בלבך

תפסיק

אם האדמת ישבנה לא תרטיב איבר מינה

תפסיק

אם לקחת כניעתה הניתנת לך כעובדה

תפסיק

לפני 10 שנים. 19 באפריל 2014 בשעה 14:57

קושר את ראשך בין רגלי במרחק אצבעות מאיברי

גם הלשון הנמתחת לא נוגעת

מרגיש כל נשימה, כל גל קול היוצא מגרונך.

נותן לך לצפות בו מזדקף ומתכווץ הלוך וחזור כתגובה למבטך

 

מרגיש רגלי נרטבות מפיך המרייר

רגלי רועדות מרטט ישבנך

וזה לא נגמר

 

יום שלם את איתי.

צופה בטלוויזיה ואת שם

אוכל ואת בין רגלי.

מביט במבטך העולה מעלה כשהולך להטיל מיימי ואת תחתי מביטה

 

שולף ממגירה קרם סיכוך ואוחז בו

מאונן וגומר מולך

דואג שאפילו זרעי לא יגע בפניך

את שם רק כדי לראות

 

הולך לישון ללא שמיכה כדי שתוכלי לנשום

תמיד היית חלק מגופי

עכשיו זה רק יותר פיסי

מפחד שיבוא בוקר ואיתו העבודה המחכה לשנינו

מסרב להתנתק