לפני 10 שנים. 19 באפריל 2014 בשעה 14:57
קושר את ראשך בין רגלי במרחק אצבעות מאיברי
גם הלשון הנמתחת לא נוגעת
מרגיש כל נשימה, כל גל קול היוצא מגרונך.
נותן לך לצפות בו מזדקף ומתכווץ הלוך וחזור כתגובה למבטך
מרגיש רגלי נרטבות מפיך המרייר
רגלי רועדות מרטט ישבנך
וזה לא נגמר
יום שלם את איתי.
צופה בטלוויזיה ואת שם
אוכל ואת בין רגלי.
מביט במבטך העולה מעלה כשהולך להטיל מיימי ואת תחתי מביטה
שולף ממגירה קרם סיכוך ואוחז בו
מאונן וגומר מולך
דואג שאפילו זרעי לא יגע בפניך
את שם רק כדי לראות
הולך לישון ללא שמיכה כדי שתוכלי לנשום
תמיד היית חלק מגופי
עכשיו זה רק יותר פיסי
מפחד שיבוא בוקר ואיתו העבודה המחכה לשנינו
מסרב להתנתק
