ואת והוא ודי
תבואי תלכי אלי
אחת שתיים שלוש
אחות, יונה, בת זונה
עוד קצת וזה מספיק
אסור לחשוב על להפסיק
אחת שתיים שלוש
לנשום זה חשוב
לקרוא זה כתוב
לא הכל סתם
לא כולנו בני אדם
אחת שתיים שלוש
בריכה של שלג עם פאה
לחצוב במים, לא חוכמה
הגיע זמן להבנה
כי לא עץ יבנה שכונה
תבוא לה רוח איתנה
כיבוד מתוק וזול של מסיבה
אחת שתיים שלוש
עכשיו רק שקט ודממה
אין איש יושב לו בפינה
הוא ינסה, היא לא רוצה
היא תקבל את שיגעונה
אדם חושק באביונה
ואז תגיע תובנה
שאין אחר, לא בשבילה
אחת שתיים שלוש
הנכתבים
תמונות הנאספות למכונת העריכה של החייםבין תקווה לתקווה נוצר שקט גדול שמתעצם לצעקה שורפת
ללא שרידים
חלל ריק
אין תוכן , אין כיסוי, אין תפאורה
חריצי אור יוצרים קרנים לבנות ונקודות על רצפה
חדר ריק מלא בסורגים של אור
כלוב
עננה לבנה, כותנתית, צחה
מכווצת, כפופה בגלוי
מרחפת בכל חלל החדר בנסתר
עץ במבוק שהפסיק לצמוח
חותך אוויר במהירות
משמיע שריקותיו ומתנגן כחרב סייף
צלולה דעתו, מפוקסת
דעתה לא חשובה
את המפתח לחופש רוחה הפקידה בידיו בבטחה
ברז דולף מטפטף
מכתיב קצב
תוחם ומגביל, נותן אוויר בין טיפה לטיפה
טפטוף נקטע
סורגי אור כבים
לילה יורד
חושך מוחלט
שקט ממלא חלל
שיעור מתחיל
::
עולם מתערער בלחישה שברירית אחת
מפה נשרפת, מצפן נמס
דפי מחברת חיים שלמים רצים אחורה קדימה ללא הרף
פתיחת פה
פתיחת רגליים
פתיחת ישבן
מובילים ל
פתחון לב
נשמה
רגש
תחושה
הופכים מוחשי ומוגשים על מגש לידי מנתח
לב הופך למנצח על תזמורת גוף נשי
עורקים וורידים הופכים כינורות וכלי מיתר
חלקים פנימיים לחצוצרות וכלי נשיפה
בשר ושרירים הופכים פסנתר
עור הופך דפי תווים
בין תיבה לתיבת זמן
כל כולה מתנגנת בפתיחות חשופה
ללא מחסום או מעצור
זרימה סימפונית כנה מלטפת אוזניים כשערים לממלכת הנפש
::
"
הכוח בשתיקה עולה על כל צעקה
העוצמה שברוגע תכניע כל לחץ
ההרפתקה שבמסתורין תרתק יותר מהדבר הגלוי
האמון ילחם וינצח כל גבול מקבע
המגע ינצח תמיד את המילה
ההתמודדות תגן יותר מהבריחה
הרצון גדול מהיכולת
הרצינות תטווה דרך נכונה
הריחוף יבנה קרקע יציבה
הריגוש ישדרג טכניקה
הניצוץ ימלא כל תקווה
הביטחון ינפץ כל דאגה
"
להעמיד אותך על ארבע על שולחן
ולרחוץ אותך כמו אוטו עם ספוג, סבון ומים ולנגב עם עיתונים
קשה לא להחזיק ער כל הלילה
קשה להחמיץ שלוות חשכה
בריכה של מי שקט
ברכה שנלחשת
בריחה של מחשבות
בהייה טלוויזיונית המתאימה ללילה
שולחת אותי לחשוב על ישבנך
מסך מאבד פינות והופך עגול
תמונה יפה להירדם ישבנך העגלגל
מסך שטוח הופך תלת מימד ומקבל נפח
הרגעים בין סשן לסשן איתך מרגישים לי כמו נצח
ביקשת שאשאיר לך הרבה סימנים בפעם הבאה
אסמן אותך עד שעורך יאיר לי בלילה גם ממרחקים
כך אולי ארגיש את הבוקר בא ואלך לישון רגוע יותר
.
דאגתי לחטוף אותה לעולמי
שיניתי לה זהות ופרופיל
עכשיו היא שלי ורק שלי
אין עולם בחוץ
יש המון עולם בפנים
היא נקייה ויפה
עוד לא הוכתמה אולי רק קצת
אך הכתמים המעטים פינו מקומם לידי שלי
ושלי בלבד
אני רואה את נפשה כמו רנטגן
היא עוד לא מבינה כמה אני רואה
אני שומע את קצב ליבה
אני מרגיש כל נשימה ונשימה
כמו רופא מנתח שלא מפחד לפתוח גוף ולתקן
אלמד אותה לחיות אחרת
אחנך אותה להיכנע איתי ולהכניע אחרים
אפצח כל תעלומה שתיתן בדרך
אסייע לחצות כל בחינה, משימה
והיא תכאב
והיא תצחק
והיא תלמד
והיא תגדל
והיא תתפתח
והיא תצמח
והיא תבין שאין מקום אחר
רק פה
דאגתי לחטוף אותה לעולמי
החטיפה הייתה בקשתה
הנחטפת תבין אט אט שחטפה עצמה לעולמי
והעולם שלי חיכה לה
עכשיו עולמי ירוק ופורח
עולם ללא מלחמות
ואם יש
כבר ידוע מראש מי המנצח
בין שתיקה לצעקה נחרט זיכרון
אוצר חבוי של מילים נפתח ומשפטים מרחפים בחדר
צפים באוויר
נגיעה, מבט, דמעה, חיוך
הכל מתאסף לישיבה סודית
לוחץ בראש
בועט בבטן
מושלך על מסך שחור
כל חיי צבועים שחור
לא במובן האבל
אך טוענים שלבן הוא כל הצבעים
אז יש הרבה שקט וחופש בשחור
מדף ספרים נופל
דפים מעופפים
כל דף הוא רגש. תחושה ומצב
של אחרים לא שלי
ספת קטיפה סגולה נשרפת
הופכת פחם, משאירה רק סימנים תלויים באוויר
סימן ישבנה
סימן צידי גופי
סימני חלומות קצרים לפני התעוררות ומעבר למיטה
עשן סיגריות ממלא חדר בערפל
משכיח דיוק
מטשטש מצב
משנה תמונה
לאונרד חברי הטוב נחרט במחט שוודית
מעמיק עד לחידוד חושים
משכנע
מדליק נר לזכרונות שנכתבו
מדליק סיגריה
שוב עולה הבוקר ואיתו כל המיואשים
נגמר השקט
.
קפואה במקום
מקופלת על גבה
כדורית, אליפסית
ברכיים צמודות חזה
ידיים חובקות ברכייםֿ
קמטי עיניים בולטים מכוח עצימתם
פה מכווץ כפי טבעת
לחיים אדומות כישבן שהוספנק כהלכה
ניצוצות זיעה נאגרות, נוטפות כמו טיפות גשם ראשון על חלון
רוצה להתחיל?
הנהון ראש ואיתו מבול דמעות
יללות של תינוקת שיצאה מעוברה לעולם שונה ולא מוכר
וכמו בלידה כך גם ספאנק ראשון מביא איתו צרחה ובכי
ברוכה הבאה לעולם החדש שלך
ברוכה הבאה לעולם שלי
בכי לא פוסק
נצמדת לרגלי, אוחזת בכוח
מתעטפת בחום גופי
את בעולם חדש, אבל במקום בטוח
מילה שלך והעולם עומד, מסתובב ונעלם
בטוחה שרוצה להמשיך?
ראש נע מעלה מטה בהחלטיות
לא רוצה להפסיק?
מבט חודר לעיני ותנועת ראש שוללת חד משמעית
אם הרגע יצאת לעולם
בכית, יללת, נבהלת
אני יודע שמציצת סיגריה
תרגיע אותך כמו מציצת שד המרגיעה תינוק
סיגריה איטית נשאבת כמו נצח
מבקשת נוספת
לא מרשה
מתעקשת
מבטיח
עכשיו כתינוק תלמדי לזחול
תזחלי יפה תקבלי מציצת סיגריה
השלב הבא ללכת על ארבע
תלכי יפה על ארבע תקבלי מציצת סיגריה
שלב ועוד שלב עד שתהיי ילדה טובה
כשתהיי ילדה טובה תקבלי מציצה מהסיגריה שלי
ואז תלמדי ללכת על 2
הליכה על 2 תחזיר אותך אלי כל פעם מחדש ללידה מחודשת
.
תרדי על 10 הוא אמר בקול החלטי
היא הסתכלה עליו במבט חושש, בהבנה שאי ההבנה שלה תביא צרות
על 10 אמרתי, עכשיו!
רועדת כולה, לבושה בשמלת ערב שחורה וצמודה הביטה בשטיח ומיד חזרה לעיניו לקבלת אישור שהבינה למה התכוון.
ידו האוחזת סיגריה בשתי העצבעות סימנה ירידה כיוון מטה
בלי להסס, בטוחה בעצמה, ירדה לעמידת כלבה על שטיח אפגני אדום.
הסיגריה חזרה לפיו וידו עברה לכיוון מכנסיו, משחררת חגורתו.
הצלפה פתאומית נשמעה בחדר.
עוד לפני שהרגישה את הכאב, עוד לפני שהרגישה את מגע חגורת העור בישבנה דרך שמלת הערב, היא שמעה את ההצלפה בקול רם ומבהיל.
על 10 אמרתי, לא על ארבע!
עיניה סוקרות וסורקות את החדר לעזרה , לרמז. אולי המספר עשר מסומן על הרצפה. אולי ציור המספר זרוק בחדר ועליו היא אמורה לעמוד...
לפתע מרגישה איך שמלתה נמשכת בכוח כלפי מעלה, בכוח, כמעט מרימה את כל גופה באוויר.
סיגריה נצמדת לבד השמלה, יוצרת חור מעושן. ארבע מרחיבה את החור מפנה מקום לעוד אצבע שקורעות את השמלה לשני חלקים הנופלים לצידי גופה.
היא רועדת, חשופה, מפוחדת ועם זאת מרגישה כאילו עם פיסות הבד נפלו גם כל משקולות הסבל שהרגישה בשבוע שלא נפגשו.
עוד לפני שמתרגלת לתחושת החופש , מרגישה איך כל דם גופה במאית השנייה מתרוצץ ומתרכז בראשה.
שערה נמשך לאחור בחוזקה שמותחת את כל חלקו הקדמי של גופה
שפתיו מתקרבות לאוזנה, לוחשות, אמרתי על 10...
פטמותיה זקורות ואיבר מינה מתחיל מטפטף
סרט הדבקה רחב נפתח ומכסה את הפטמות, דרך איבר מינה ומודבק כל כתפיים. כתפיות צניעות.
עד שלא אראה אותך על 10 אין לך שום אישור להרטיב! שום אישור להרחיב! ושום אישור נקודה!!!
עוד לפני שפיה מספיק לפלוט "אני לא מבינ..." גם פיה נאטם באותו סרט ההדבקה
דף מונח על רצפה, תחת ראשה, מול עיניה .
מביטה, "על 10 אמרתי".
צל רגליו מתרחק מעיניה דלת נסגרת.
כעבור 10 דקות חוזר ולצל רגליו נוסף צל 10 הזנבות של השוט החדש שלו.
10 הצלפות בישבנה כשלאחר כל הצלפה הוא קורא בקול אות. "א מ ר ת י ע ל ע ש ר"
יוצא מהחדר שוב.
העשר דקות הבאות יחזירו אותו לחדר, עם הסיוט של חייה, הקיין.
הקיין חורק וחורט על רצפת העץ מול עיניה את המספר 10
הוא עובר מאחורי גבה
ושוב "א מ ר ת י ע ל ע ש ר"
10 ספאנקים
10 טיפות שעווה
10 קוביות קרח
10 מצבטים
10 צביטות
10 נשיכות
10 שריטות
10 צעדים נועלים דלת מאחוריו ל10 דקות נוספות לא לפני שהצמיד בסרט ההדבקה את שתי רגליה זו לזו ולהדביקן תלויות באוויר לכיסא מתכת.
החזרה לחדר חושפת את גופה האדום עומד על 10 אצבעות, כשרגליה תלויות באוויר.
חיוך בעיניו חושף את ביצוע המשימה.
"יפה ילדה שלי", הוא מלטף בקולו תוך כדי שחרורה מסרטי הדבק, "עכשיו יש לך זכות לבקש 10 בקשות ומבטיח לקיים"
"תודה אדוני", היא לוחשת בקול רועד, "אבל את כל שרציתי קיבלתי ברגע שפיצחתי את חידתך"
הוא אוסף את כל גופה בשתי ידיו, מניח על מיטה בין שתי רגליו שראשה על בטנו, מלטף.
"אני כל כך גאה בך" לוחש
"היית...."
מחייכת