הנכתבים

לא לקחת את הדברים ללב
לפעמים כאב הוא רק כאב
זה לא אומר שלא אוהב

וכשכל משחקי הכוחות נגמרים
גם היא נגמרת
אין כבר מה להוכיח ולמי
אין סיבה לשמוח או לפחוד

הרחובות חושפים עד כמה כל אחד לעצמו


טירוף אנרגיה מהול בתאוות בשר
שתיקת הים או ציוץ הציפורים
כמה כבר יכול לעלות שקט
ואם משלמים עליו , האם הוא שקט באותה מידה?

בלי כיוון מחשבה
ללא מחסומי יצירה
רק מכוח האור שעולה בבוקר
הכל נופל במקום

שיחות יפות ,קטופות , שוטפות
ואין עונה
אין פונה
שיחה בין שגעון למחשבה
שיחה בין שנאה לאהבה

מכונית עמוסת חוויות מתנגשת בקיר ללא חיים
לא נפגעת, לא נשרטת
מתמסרת כולה לפגיעה


ומתי קו ועוד קו יחברו נקודות
יהפכו ציור, יהפכו מפה שמסמנת דרך
כמה כוח בצלע אחת

עננים מתחרים בשמש
שמש מתחרה בירח
ירח מתחרה בשמיים
שמיים מתחרים בים
הים מתחרה ביבשה
והיבשה מתחרה בדורכים עליה

הכי קל זה לברוח
הכי קשה זה לשכוח
לפעמים גפרור שורף הכל
לעיתים שרפה לא אוכלת דבר
גם שריפה לא תמחק, היא תבליט את השאר

ובשקט מופתי הכל יתחבר
הכל יגדל ויתעצם
והים ישקוט
השרפה תכבה
וישארו רק שניהם
אדם וחוה
ערומים
לבד
הלוקיישן לא חשוב

שיר ילדים



מלטף לה את הלחי
מלטף את האגן
מלטף את זוג שדיה
מתגרה בדגדגן


שנים שלא נגעו בו
כבר יש שמועות שלא קיים
אך הוא יושב לו שם בשקט
מצפה מגע אדם


מכוסה בזוג שפתיים
מסתתר מהעולם
הוא לא משוויץ כמו השדיים
שמתפארים אל מול כולם


לפעמים נרטב לבד
ומתנפח בעצמו
אך אימו לא מוותרת
היא מחכה לאדונו


ואדונו סוף סוף הגיע
לטפל קצת באימו
מתגרה בו, לא נוגע
כל כך שקוע בעצמו


מתאדם כדובדבן
מכפיל גודלו וצורתו
פתאום חושף עצמו החוצה
כמו מתחנן בתשוקתו


אימו גאה וגם תומכת
בצאתו ממחבואו
אדון נחשף בשתי עיניו
לכל גודלו ותפארתו


הוא מתקרב, היא מפחדת
כבר שכחה איך להרגיש
אך בשניות היא מתמסרת
זה אדונה, זה לא סתם איש


הוא מלטף, מרטיב, נוגע
חודר אליה
היא רוטטת בין שפתיה
שכחה את כאביה


הוא פתאום רוכן עליה
כמו אביר על סוס לבן
חודר, מוחץ את שתי שדיה
משתפשף בדגדגן


היא צורחת, הוא יודע
שהפעם לא מכאב
נוזלו ניטז בין חלציה
מלטף לה את הלב

[u][b]

לקשור אותך וללכת
להרים כשאת דועכת
הנה השוט מחכה רק לך
ארוך, שחור, נקי ומצוחצח

לקבוע לך גבולות חדשים
לדאוג שבכל כאב יהיה משהו נעים
היד עוד קרה, עוד מחכה ישבנך
האוויר מחשמל רק ביני ובינך

לסתום את פיך, לכסות את עיניך
לאטום בנרות את פטמות זוג שדיך
כל החדר צועק ורק את שותקת
בודק שעוד חיה, בודק שלא נחנקת

לצלם את גופך מכל הזוויות
את יופיך המורד קשה לתפוס בתמונות
עדשות, צמצמים מוכנים להקפיא
את גופך ונפשך בהגיעם לעוד שיא

לסלק את פחדיך, לחבק את ליבך
לא ישן בלילות, לא ישן בגללך
מחשבות לא פוסקות, מה יקרה כל מפגש
הכיני עצמך לעלות למקדש

כולה מגוננת ילדת טיולים
לשמוע דבריה, לכתוב לה שירים
בקצב רוגע ללא שום סימנים
היא באה אליך מתחת סדינים

כואבת בלב ובגוף השרירים
אוהבת לשמוע מיני כינויים
דומעת ברגע, גם כשטוב ונעים
עוצרת כל פגע בשלל חיוכים

בלילה שחור כשכולם ישנים
מזדחלת על ארבע, מרפקים אדומים
חושקת מגע, מתביישת בפנים
יופיה המיוחד כתוב רק בספרים

וכשהעולם נדלק כל בוקר מחדש
כל סימניך משוויצים
כאילו חיכו שהאור יקנא בעורך

החדר אדום
אולי מהשמש
אולי ממבוכת המצב שאיכלס ליל אמש

והכל שקט סביב
רק זעקה שקטה של גופך העירום

יפה לך הבוקר

קשורה לארבע פינות תקרת החדר
מרחפת באוויר בגובה המותניים שלי
כמו טרמפולינה אנושית המזמינה ילדים לקפוץ

כשישים נרות נדרשו כדי לעטוף את כל גופך
לנר אנושי מרחף ונוטף לרצפת העץ תחתיך
למעט החריצים כולך נעטפת לבן מבריק

מנדנד גוף שעווה מוצק וסטטי
קשורה באוויר ואם מצב זה אינו קושר ומקבע מספיק
גופך כולו חסר יכולת תנועה משכבות, שכבות של שעווה על כל גופך

ידיים לא יכולות לזוז ולהתנגד
רגליים לא יכולות להסגר ולחסום
פה לא יכול לדבר, רק לנשום ולהוציא הברות ללא משמעות

מנדנד את גופך השעוותי
לעטוף את איבר מיני ולהפרד ממנו בקצב אחיד
זרע תאוותי מושפרץ על שעווה לבנה מתחבר לצבע ולצורות נטיפי השעווה
ומטפטף לריצפת העץ

שוט זנב בודד וארוך מונף באוויר
בכל פעם שפוגע שובר חלק מפסל גופך הלבן
הפוגע ברצפה ומתפרק לחתיכות

שכבת השעווה עבה
אין סיכון ולו קלוש שהצלפת השוט תפגע בבשרך
דבר הנותן לי חופש להשתמש בכל כוחי
דבר הנותן לך חופש להביט בי מצליף בך בכל הכוח ועם זאת להביט מהצד מבלי להפגע

חלק חלק מפזל השעווה שעוטף גופך
נופל לרצפה וחושף את גופך השמנוני והמבריק משמן השעווה
המראה של גופך המשומן והמבריק
גורם לי לרצות עוד ממך

ידיים ורגליים משוחררות מחבלים
גוף שעבר מתיחה, משיכה וקיבוע, עייף
נשכב על מיטה חסר יכולת לזוז ולא מקשירה
מחוסר כוחות

סשן ראשון נגמר סשן שני מתחיל שני מתחיל

ככל שחושב על כך לאחרונה
מגיע למסקנה ברורה
ישנו קשר ברור בין גיבורי ילדותינו
לבין השולטים בנשלטות

קחו למשל את זורו
האביר הלבוש שחור
מסכה לכיסוי עיניו
שוט שחור...

גם ספיידרמן לא היה פראייר
עם כל קורי העכביש
החבלים שיוצר בידיו

קחו כל גיבור על
או פשוט גיבור בהגדרתו
ותמצאו בו משהו משותף

השולטים אמנם, מצילים לפי תפיסתי את האחת
ולא את העולם כולו
אך לפי תפיסתי אותה האחת היא גם העולם כולו בשבילי


לא פעם אפילו במובן המוחשי
הנשלטת מצתיירת בעיני כעולם
דואג למצוא בה תמיד
את השמש והירח
את הצומח החי והדומם


ולפעמים לא צריך להציל את העולם כולו
הנשלטת היא עולם ומלואו המבקש הצלה לא פעם
עולם עם מלחמות
עולם עם שינויי מזג אוויר
עולם עם תופעות טבע שונות
עולם לעיתים חזק ולעיתים פגיע
לפעמים העולם מלא חמצן ולפעמים אסתמטי


והגיבור מול עולם הנשלטת לא צריך להיות עם כוחות על
הגיבור צריך להיות גיבור בעיניה
תכונות שלאחרת יראו יומיומיים לאחת תמיד יראו כוחות על טבעיים
הקשבה הוא כוח עליון בעיניי
הבנת האדם והכרה שכל אדם שונה וצרכיו שונים היא כוח עליון
יצירתיות ומעוף לא פחותים מתעופה

יצירת אמון ובטחון מלא
מבט לא שופט
יכולת ראיה מעבר לגלוי פנימה לנשמה וללב
כל אלו הם כוחות של גיבור אמיתי


אז אני לא סופרמן... רחוק מזה
גם טיץ כחול לא ממש הולם אותי
אבל בהחלט יכול להיות הגיבור שלך
להגן ולשמור על עולמך מול כל העולם
ולדאוג לשלום עולמי בעולמך זה תפקידי האהוב ביותר

גופך מתמלא צבעי קשת מוכתמים
ישבנך האדום אט אט מכחיל
מראה שקיעה של שמש לים

עינייך מתמלאות מפלי מים נשפכים
דמעה, דמעה זולגות
נאספות, מתקבצות לנהר מזוקק בחריץ שדיך

פטמותיך מזדקרות, מתנפחות
נצבטות ונמשכות, מתכהות
חומות, יבשות ובולטות כמו הרי מדבר שומם

איבר מינך מרייר
הופך דביק וחלק בעת ובעונה אחת
כולו טובעני כבוץ ביצות מבעבע

יוצא לטייל בגופך העירום
הרפתקה בשבילי עור אנושי, בו האדמה תמיד רועדת.

בדרכי כובש כל יעד
מסמן ציוני דרך
הולך תמיד לאיבוד
אך תמיד בידעה מוחלטת היכן אני נמצא
מכיר את ארץ גופך כארץ מולדתי

לכי
בואי
לחי
יד
בכי
צד
שחי
שד


קומי
שבי
כנסי
צאי
תביאי
קחי


בנתיים
תמיד
רופפת
עמיד
מפוזרת
אחיד


הצחוק
הכאב
המוח
הלב
הדמיון
המחשב
הלחץ
שליו


מתמיד
מעכשיו
באביב
בסתיו
תשנאי
אוהב


הפצוע
המחלים
החלקית
המשלים
החלק
הכתמים


לפתוח
לחשוף
לבטוח
לשאוף
להאמין
לעטוף
מהתחלה
עד הסוף