לפני 12 שנים. 18 במאי 2012 בשעה 15:54
גופך מתמלא צבעי קשת מוכתמים
ישבנך האדום אט אט מכחיל
מראה שקיעה של שמש לים
עינייך מתמלאות מפלי מים נשפכים
דמעה, דמעה זולגות
נאספות, מתקבצות לנהר מזוקק בחריץ שדיך
פטמותיך מזדקרות, מתנפחות
נצבטות ונמשכות, מתכהות
חומות, יבשות ובולטות כמו הרי מדבר שומם
איבר מינך מרייר
הופך דביק וחלק בעת ובעונה אחת
כולו טובעני כבוץ ביצות מבעבע
יוצא לטייל בגופך העירום
הרפתקה בשבילי עור אנושי, בו האדמה תמיד רועדת.
בדרכי כובש כל יעד
מסמן ציוני דרך
הולך תמיד לאיבוד
אך תמיד בידעה מוחלטת היכן אני נמצא
מכיר את ארץ גופך כארץ מולדתי
