בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנכתבים

תמונות הנאספות למכונת העריכה של החיים

77

לפני 12 שנים. 9 ביוני 2012 בשעה 3:03

כשנכנסתי הגעתי לצומת פתוחה
החלל החופשי ידע איך לקנות אותי
בדיוק כשנגמר הקפה
באיסוף גרגר אחרון בנסיון למדוד כפית להכנה
היא צלצלה

כוכב אחד תלוי בשמיים בודד
קורץ לי בהבהובים שגם הוא לבד הלילה
ולעולם אין שקט, גם הלילה רועש בדרכו
לפעמים זה רק צלצול טלפון
לפעמים מרוב המולה הצלצול לא נשמע

לא כל אחד בנוי ללילה
אבל הוא ואני חברים טובים
ואם הלילה שקט, אדאג להרעיש
אם הלילה רועש אדאג להשקיט
לא תמיד כשמגיע אור מגיע איתו הבוקר ולהפך

בשמלת ערב של נשף משנות השמונים
היא מגיעה עם קפה בידה
הכוכב נעלב ונעלם
אולי תפס מטוס למדינה אחרת

השמלה יורדת
הכוכב חוזר
כוכב חרמן

קפה נלגם
גוף שוטף באור את קירות החדר
חומות נופלות
שערים נפרצים
נשימות כבדות
שפיכה שמכבה אור

בסוף זה אני והכוכב
בוהים אחד בשני
הוא בטוח שאני הכוכב הלילה
אבל לא,

לפעמים צריך לדאוג לקפה בבית
ואז הכוכב לא דועך
הכוכב לא הולך
רק אני והוא

חסר לי השניים
ולא עם כוכב
ההיא שתאיר את החדר שבי גם לאחר נפילת מערכות
ההיא שתכבוש כל יעד ותחזיר חיים למקומות שהרגתי
כשהיא תבוא כפית הקפה תתמלא מעצמה
וכל בוקר יגיע האור מחדש

76

לפני 12 שנים. 6 ביוני 2012 בשעה 16:58

כמעט עכשיו, כמעט מיד
מתחיל לו עוד סיפור אחד

היא תחכה והוא יבוא
אם טוב גם לה, אם טוב גם לו

היא תתבונן והוא יבדוק
וכל אחד ירצה לשתוק

כי כך מתחיל לו כל סיפור
בלא נודע, בלא ברור

כי אין ברור יש רק אולי
אולי זה כל סיפור חיי

75

לפני 12 שנים. 6 ביוני 2012 בשעה 13:31

אז הוא נכנס לחדר ואמר לה
שבי
והיא ישבה זקופה ואצילית לפני שולחן
מבט קדימה הוא אמר לה
ומבטה ננעץ בקיר מולו כאילו כל עולמה מתרכז במסמר קטן באמצע קיר
ידיים על הראש אמר לה
יד יד עלתה לראשה ויד יד ירדו אזוקות לישבנה
זוג ידיים אזוקות הודבקו בסרט בד דביק למשענת הכיסא
עכשיו קרבי את ישבנך לקצה המושב
הדביק וקשר גם אותן לרגלי הכיסא
לאחר מכן שיערה נאסף לזנב סוס, נקשר בחבל ונמתח לאחור עד קשירה לרגלי הכיסא

כולה מתוחה ופתוחה מולו על כיסא עץ ישן ומתנדנד
פה נאטם, עיניים נקשרות
סדין מכסה את כולה
מונחת בקופסת קרטון מחוררת
מורמת באוויר
מטולטלת
מונחת במשאית
עוברים דירה


ריח פרדס בשיא פריחתו חודר דרך חורי הקופסא לחורי אפה
כעבור שעה הקרטון נפתח ואיתו הפה משוחרר
כוס מים נמזגת לגרונה

התרת הסרט שכיסה עיניה חושף מראה ענקית
ראשה מקובע עקב שיערה הקשור מאפשר לה לראות רק את דמותה המשתקפת
מראה זזה וחושפת את אותו החדר בו ישבה
שטיח אפגני אדום, עליו שולחן עתיק הנושא זוג פמוטי כסף מלאים בנרות לבנים
כורסת עור אדומה עליו הוא מתיישב ומביט בה

ככל שהמראה מתרחקת נחשפים מצידיה ובהשתקפותה המתרחקת עצי הדר סביב החדר
סשן מתחיל בסביבה עטופה ויטמינים וגוף עמוס הורמונים

רדי על ארבע
התקרבי אלי
עכשיו הסתובבי
גוף על שטיח, ראש בחול, ישבן מורם

ענף עץ הדר נשלח בישבנה
ישבן מאדים
תפוז נחצה ונמרך על צלקות

רדי על בטנך וזחלי לכיוון השולחן
מיץ לימון נסחט מעל איבר רטוב , מעט צורב, מטביע את חריץ השער לאביונה במיץ הדר
נרות נלקחים מן השולחן
מטפטפים על ערוותה ללא פגע, רק רעש שעווה רותחת הפוגעת במיץ לימון
כל טיפת שעווה אוספת איתה מעט מיץ עד העלמות המיץ ופגיעה ישירה בשפתיה התחתונות
צועקת
כוס מאדים
כוס נאטם

שני חוטי שפגאט נקשרים לשתי פטמות נמשכים לענפי עצי הפרי
כל משב רוח מותח
לעיתים רק מתיחה מענגת
לעיתים משיכה עד בכי וצרחה
בכל צרחה איבר נכנס לגרונה

מוטלת על חול חסרת כוחות
נאספת חזרה לקופסת הקרטון
נעטפת בשלל פרות הדר כמו פתיתי קלקר לעטיפת משלוח
מונפת מטולטלת
תשושה נרדמת

מתעוררת בחדר המוכר, קשורה ואטומה כפי שהיתה
מרגישה צריבה בכל גופה
אך אדונה מתנהג כאילו כלום לא קרה
כאילו הסשן רק עומד להתחיל
אולי הכל בראשה?
אולי השינה לקחה אותה אי שם לפרדסים?
אולי כל הכאב בגופה מהסשן הקודם?

הוא מדליק שתי נרות על פמוטי הכסף שעל שולחן עתיק שעל שטיח אפגני אדום
משחרר אותה
לא יודעת אם להאנח שנגמר
לא יודעת אם להתאכזב שדבר לא קרה

הוא יוצא מהחדר
היא שותקת
עוברת לכיסא לצד השולחן
מניחה ראשה בין ידיים, מרפקים על שולחן
מנסה להבין, לשחזר, לעכל
מרימה מבטה
עיניים מגלות כוס יין ובתוכה מיץ תפוזים
מחייכת
דומעת
שותה

74

לפני 12 שנים. 5 ביוני 2012 בשעה 12:28

בשתיקה בשקט בלחישה בדיבור בצעקה ברעמה ברעש
הכל מרגיש אותו דבר

על זה יפול ועל זאת יקום
אין צפי לאן מתכוונן היקום
ואולי הכל זוגי

אחת ועוד אחד בונים שניים שהם אחד
שמתפצל וחוזר לשלמותו ללא הרף
ואין סיבה אמיתית לכאוב
יש רק חשק לאהוב

כי ביחד לא לבד
כל השקט נאבד
אך השקט לא חסר
על השקט נוותר

היא לא תבוא הוא לא ילך
ואין הסבר לאן ואיך
הכל התחיל רק בגללך
ואת על ארבע

כי שקט בא בין המכות
חיים זה לא רק בתמונות
ולפעמים אין מה לבכות
רק לקבל ולחכות

אביר שחור על סוס לבן
נועץ עיניו לך בישבן
קוטף כוכב, נותן סימן
שהוא נמצא שם כל הזמן
ולך לוחץ הדגדגן
שמכוסה עלה תילתן
שומר עליו מן השטן
שבא רכוב על סוס לבן
למשוך אותך בשיערך
ועוד לפני תביני איך
חטף בכוח את נפשך
קשר בשקט את כולך
הציף בנועם את גופך
הכל התחיל רק בגללך
עניין של טעם לחייך

והחיים שלך שקטים
עכשיו יגיעו עננים
יערפלו כל החושים
יתחדדו הריגושים

שוב לא יטריד אותך דבר
הניחי ראש כבד על כר
ורק תשאירי מעבר
אל תוך תוכך לכוס הצר

73

לפני 12 שנים. 4 ביוני 2012 בשעה 16:43

היא לעולם לא מביטה בעיניו
מפחד או מכבוד, הסיבה שמורה אצלה
היא לעולם לא מביטה בעיניו
אולי חוששת לחשוף כך את כל עולמה

בשקט הוא לוחש לה דברים
מנתב את נפשה למחוזות אחרים
היא כולה בשבילו, אינה מותרת לאחר
אך הוא רוצה מבטה, אינו מוותר

היא הכל בשבילו
הוא הכל בשבילה
הוא קוטף עננים
לרכך כניעותה

זה לא פחד, זו לא מבוכה
כשיתנגשו העיניים ייחשף עולמה

כל חייו מתרכזים בחיבוק ולטיפה
בלימוד ואיחוי נשמתה הפגועה
אם הייתה רק יודעת איך יגן על כולה
אם לפתע יתנגשו, מבטו, מבטה

והזמן יחלוף לו, גם עונות השנה
היא איתו, הוא איתה
היא שלו, הוא שלה
וידו שוב אוחזת בקבוצת שיערה
מושכת פניה לחשוף מבטה

ולפתע נכנעת ונפתחת כולה
על מגש של חייה הגישה ליבה
היד משחררת קבוצת שערה
מנשק את שפתיה, רעידת אדמה

כולה שלו
לא נותרה שום חומה
הלימוד נגמר
האמת התגלתה
היא חיכתה שיקח
לא ישאל רשותה
הגבולות נפרצו
נגמרה מלחמה
הוא פותח דלתות
היא מקבלת כניסה
עכשיו הוא יודע
עולמו עולמה

מסע החינוך מפנה עצמו לדרך חדשה
הדרך תראה לה להרגיש שוב אישה
כך תחת זרועו וצמודה לרגליו
מוכנה לקבל את כל הרגליו
עולמות מתאחדים באמצע הסתיו
שיפחה ואדון עוברים את הקו

ואין עולם מסביב
מתקרב האביב
יש מצב ובו שניים
מעל אדמה ומתחת שמיים

עכשיו הוא מורה לה להשפיל מבטה מולו
אך לא מרצונה , הפעם בשבילו

72

לפני 12 שנים. 4 ביוני 2012 בשעה 15:06

דירת חדר להשכרה במרכז תל אביב
הוא צלצל למשרד התווך ושלח אותה לראות אם לטעמה



אמצע רחוב תל אביבי סואן, רעש מכוניות, רעש מוסכים, רעש נקודה.
היא עומדת ומחכה לאיש התיווך ודבר אחד מציף את כל ראשה, הרעש הזה ימנע מכולם לשמוע צעקותי, מחייכת.
צל גדול מכסה את צילה על המדרכה, היא מסתובבת. אדם מבוגר, משופם, גדול מימדים מעט מקריח, אך עם כל הנתונים אינו מאים. דמות אבהית אולי יותר סבא חייכן,שמעבר לעיגולי הזיעה סביב בתי השחי, נוכחותו מרגיעה.


גברת x?
מחייכת במבוכה.
הוא מגיש לה דף מונח על קלסר אדום. ״ תצטרכי לחתום לי כאן״ .
היא מתקרבת ועם העט לדף, הוא מושך את הקלסר אליו חזרה. ״ סליחה זה מההרגל, אני אמנם מתווך אבל אין צורך הפעם לחתום, זו הדירה של אימי זיכורנה לברכה״
הבהלה בעיניה מהקלסר שנעלם במהירות הופכת לאמפטיה. מביטה לעיניו השקועות לרגע בזיכרון ומנותקות מהעולם, הוא מתנער, ״ סליחה גבירתי, זה כבר שלוש שנים מאז הלכה אבל תמיד מרגיש כאילו אתמול. אני גר בירושליים ובכל פעם שמגיע להראות את הדירה כולי מוצף זכרונות... ניכנס?״


הוא פותח דלת ללא מפתח ״ אל תדאגי במידה ותרצו כמובן אחליף מנעול״
הכניסה חושפת חדר הלוקח את מבקריו כמנהרת זמן היישר לשנות השבעים. שטיח מקיר לקיר בצבע חום, ספות בד ירוקות, מנורה עגולה גדולה וכסופה יורדת מהתיקרה. החדר כל כך שמר על התקופה עד שנראה כבר תפאורה בסרט.



לילה. הרחוב הסואן ריק מאדם, מוסכים סגורים וחושך מוחלט הנותנים תחושת סוף העולם. בתוך החושך המוחלט שתי עיני פנסי רכב מתקרבות ונעצרות.
״ את בטוחה שהדירה פתוחה?״. מהנהנת לחיוב כשעיניה מושפלות.
״ ואת בטוחה שאיש לא יכול להפריע?״. ״הוא גר בירושליים אדוני״


דלת נפתחת
הוא מתיישב על הספה הירוקה שולח לעברה תיק גדול ״ בתיק שני רוכסנים, פתחי רק את הימני״
היא פותחת רוכסן ומגלה מצעים ונרות.


חדר וינטג׳ מקבל תאורה חדשה עמוסה נרות וסדינים לבנים , לא רק המיטה, החדר כולו מכוסה סדינים לבנים.
״ קרעי סרט בד מהסדין הלבן האחרון שנשאר וקשרי את עיניך. כל זאת לא לפני שתתפשטי ותבצעי מרגע זה הכל על ארבע״


חדר לבן, חם מאור נרות, במרכזו על ארבע, היא.
נעמד מעליה, ראש מלא מחשבות, מתוח כולו, הוא
חום נרות מתחיל מקלף טפט ישן מקירות ישנים
גם הוא מקלף בגדיו מעליו
פותח רוכסן שמאלי בתיק


רחוב צדדי בתל אביב, מוסכים סגורים, אין רכב, אין אדם
שלושה חתולי רחוב יושבים על פח רחוב ירוק מקשיבים
צעקות כאב, צעקות הנאה,
צעקות שלו, צעקות שלה
שקט

71

לפני 12 שנים. 3 ביוני 2012 בשעה 20:44

ואז הכל מזדקק עד לכדי שלווה
בצעקה שקטה ולחישה רועמת
הכל נקשר , קשור ומתקשר לאחד

בין חושך לאור
כשאוויר קופא במקום ללא תנועה
גם הירח חיוור הלילה

ללא חומות ומעצורים
בין כבשה לכבשה
בריחוף מחשבתי
שלט יציאה מואר

ברגעי ניתוק
שניה לפני כניסת חלום
הכל מתיישב ונופל למקום

70

לפני 12 שנים. 27 במאי 2012 בשעה 16:07

בין כאב לצרחה נוצר שקט נפשי לרגע חטוף בכל גופה
כך נאספים להם רגע ועוד רגע עד לריחוף לעולם שונה
העולם הזר הכי מוכר
עולם הניתוק הכי מחובר

מידי פעם יד נשלחת לתוך עולמה
מושכת, שולפת את כולה חזרה
אך הרגעים הקטנים בין כאב לצרחה
מלטפים, מגנים ומסיעים חזרה

ובעולמה זרמים חמים מציפים
הכל עטוף תחושה של כנפי פרפרים
עולמה נותן לה לחוש בחיים
בעולמה צפים הרגשות הטמונים

מטרת החינוך בפגישותינו ובניהם
היא חיבור העולמות
הפיכת כל פיסות חייה לעולם שלם והתמודדות מולו בבטחון
מיזוג הריחוף עם הנגיעה בקרקע
השתלבות המחשבה והניתוק
הקרבת הבריחה והריחוק

כשהעולמות יתחברו
יסתיים תהליך החינוך
ויתחיל התהליך האמיתי
תהליך בו לא תרגישי נשלטת
תהליך בו תהני ממקומך הטבעי
המקום המוגן, עולמי.



69

לפני 12 שנים. 27 במאי 2012 בשעה 15:17

ברגעים של שקט
אלו שאיש לא שומע מלבדך
הכל מתיישב במקום
והכיתוב מול עיניך הופך מדויק וברור

מכסה עיניה בסרט בד שחור
מדביק רגליה, ידיה, בטן וחזה לרצפת העץ בסרט דביק
מודבקת צמוד על רצפת עץ קשה, מפוסקת, מתוחה.
כוס לשמיים תחת לרצפה כמו שטיח על פרקט

פותח מוסיקה בעוצמה חזקה שכבר לא מאפשרת להקשיב
לא למוסיקה, לא למחשבות, לא לרעשי החדר

שיתוק מוחלט של חוש השמיעה
שיתוק מוחלט של חוש הראיה
שיתוק מוחלט .
לא שומעת. לא רואה. לא מסוגלת לזוז.

ההבדלים בינה לבין חפצים אחרים בחדר מזעריים
היא יכולה לדבר, לצעוק, אך אין מי שישמע
היא יכולה להריח את הנעשה בחדר. חוש שיתחדד אט אט יותר ויותר
היא יכולה להרגיש מגע, והיא תרגיש.

ברגעים של שקט
אלו שאיש לא שומע מלבדך
הכל מתיישב במקום
והכיתוב מול עיניך הופך מדויק וברור

68

לפני 12 שנים. 26 במאי 2012 בשעה 15:10

ללוש אותך כמו בצק
שתי ידיים אוחזות
מושכות עור מתאדם
הופכות גוף
מרדדות מקפלות ושוב לשות

כשנאדמת מידי מוסיף מים
כשמזיעה מוסיף קמח
נעבור להצלפות
ההצלפות ישחררו את הגלוטן ויהפכו אותך גמישה יותר..

חודר אליך לחמם במקום תנור
השפשוף מהיציאה כניסה לתוכך יאפה יבשל ויטגן אותך
לבסוף תצאי סופגניה נפוחה
כהה יותר
במקום ריבה אזריק לך קרם וניל

לאכול אותך ככה