כשנכנסתי הגעתי לצומת פתוחה
החלל החופשי ידע איך לקנות אותי
בדיוק כשנגמר הקפה
באיסוף גרגר אחרון בנסיון למדוד כפית להכנה
היא צלצלה
כוכב אחד תלוי בשמיים בודד
קורץ לי בהבהובים שגם הוא לבד הלילה
ולעולם אין שקט, גם הלילה רועש בדרכו
לפעמים זה רק צלצול טלפון
לפעמים מרוב המולה הצלצול לא נשמע
לא כל אחד בנוי ללילה
אבל הוא ואני חברים טובים
ואם הלילה שקט, אדאג להרעיש
אם הלילה רועש אדאג להשקיט
לא תמיד כשמגיע אור מגיע איתו הבוקר ולהפך
בשמלת ערב של נשף משנות השמונים
היא מגיעה עם קפה בידה
הכוכב נעלב ונעלם
אולי תפס מטוס למדינה אחרת
השמלה יורדת
הכוכב חוזר
כוכב חרמן
קפה נלגם
גוף שוטף באור את קירות החדר
חומות נופלות
שערים נפרצים
נשימות כבדות
שפיכה שמכבה אור
בסוף זה אני והכוכב
בוהים אחד בשני
הוא בטוח שאני הכוכב הלילה
אבל לא,
לפעמים צריך לדאוג לקפה בבית
ואז הכוכב לא דועך
הכוכב לא הולך
רק אני והוא
חסר לי השניים
ולא עם כוכב
ההיא שתאיר את החדר שבי גם לאחר נפילת מערכות
ההיא שתכבוש כל יעד ותחזיר חיים למקומות שהרגתי
כשהיא תבוא כפית הקפה תתמלא מעצמה
וכל בוקר יגיע האור מחדש
לפני 12 שנים. 9 ביוני 2012 בשעה 3:03