הנכתבים

כמו בועות סבון צפות באוויר

כולך מרחפת בחדרי

ניתקת מהעבר



נורה כתומה מתנדנדת

מסתירה ומגלה את נפשך

צעד צעד לעברי



שולחן אנושי מתהלך בחלל ריק

מתחנן למגע, לכאב


גוף מרובע הופך למשולש, חושף ישבן

פמוט אנושי משולש מזמין נר לתוך ישבנו

נר נוטף שעווה מחבר פריט קר לגוף לוהט

רומנטיקה אנושית בגוף כפוף


שעווה מפוסלת ישבן נמשכת

גוף מתרכך מחום ושומן נרות


צוואר בקבוק תוסס אלכוהולי לבן

נטמן במחילה אנאלית ומתנער

קצף לבן כמו גלי ים מציף

בקבוק נשמט, ישבן פולט

רומנטיקה אנושית בגוף כפוף


המשך יבוא...

רצון כניעה התמרדות שחרור כאב פחד חרדה גוף

מכה סורגים
שוט יד

פלאג נר היסטריה בכי קשירה כיסוי

חיבור חיבוק צעקות סחרור אלכוהול שתן רצון סיגריה

צביטה ארבע אדום סימן שבירה איסוף חיבוק מציצה

בכי צחוק מלחמה פחד
כאב תמונה סיגריה
וידוי פליאה ניתוק
סירוב שתייה מציצה בליעה חלקית

הצלפה הצלפה הצלפה ספאנק עצימת עיניים הצלפה

אצבע ישבן אצבעותיים סיכוך

פלאג צעקה צעקה דפיקות דלת שתיקה
התפקחות רצון התמסרות בריחה התחמקות

עינוי שדיים הרגל כאב אדום
שחור שירותים התנדנדות יופי תאווה
בכי חיבוק
אנחות גניחות הבהוב עיניים חיוך

שתיקה שתיקה שתיקה שתיקה

שתיקה שתיקה שתיקה

עליה מדרגות

חיבוק מבט

מחשבה געגוע מחשבה

טלפון חיוך

נפילה

-
כשהיא תבוא היא תשכח
כשתיזכר היא תבוא
-
כשתיכנע היא תרפה
כשתרפה היא תרפא
-
כשתיתן לא תיקח
כשתתמרד לא אסלח
ֿ -
כשתחלום לא תברח
אם תברח לא תחלום
-

ירידה בשלוש מדרגות תוביל לדלת ברזל ענקית
הדלת תפתח ותחשוף עוד ירידה ועוד מדרגות
בסופן תחכה דלת עץ שפתיחתה תחשוף חדר מאובזר כיד המלך
דלת עץ תינעל, עולם חדש יפתח

עיניה סוקרות את החדר
מאירות כמו שני פנסים
נעות בחריציהן כעיני ילד בחנות צעצועים
תוך כדי פליאתה, עיניים נקשרות בבד שחור ואוטם

האור לא נכנס לעיניה
הפחד חודר בין כל עצמותיה

יד מלטפת שיער
אוחזת קבוצה ומושכת מטה
גופה כולו מתכופף לארבע
מוכנה

שקט בחדר
בזמן שמדליק נרות לאווירה שרק תחוש ולא תראה
ראשה מתמלא מחשבות

היא בדרך אל הלא נודע
היא בדרך להכי נודע שיש
היא בדרך למקום שלה
בו אין עולם, רק היא והוא

להביט בך דרך מיקרוסקופ
ולשלוט על כל תא בגופך

.

שמש אדומה במיטה חיוורת
בוערת, בוכה, מתעוותת
נעה באי נוחות
מאירה מולה עיניים כהות

עיניים כהות מתרכזות בשמש אדומה
תוך חישוב וחשיבה על המשך הפיכת שאר חלקיך לשמש

חוסר אונים קשור צועק לעוד
חבלים מחזיקים שמש מהתפוצצות
לבה נוזלת לכל עבר
אדיי חום מכסים החדר

גלי מים כמו ים גועש
מציפים שמש שמחכה לקצף הגלים
רגיעה הופכת שמש לירח מוכתם

כיפה אנושית בוערת מלטפת שמש כבויה
מעירה דם לזרימה מחודשת
מעירה הר געש אחרי הגשם

כיפה חודרת למערה חשוכה
מגששת, מחממת, לא ממשיכה
כיפה נתקעת בפתח מערה
לא זזה
לא נצמדת
מפתה

מערה מתחממת, מתפרקת ברעידה
אדמה ספוגית מרטיבה
מזמינה את הכיפה במלואה
כיפה בשלה, נשארת, רק סוגרת פתח מערה

מערה משתגעת
מפעילה מחדש שמש מאירה סביבה
המערה לא נהנית מאור השמש
המערה חסומה

המערה הופכת מערת נטיפים
הכיפה נכנסת לטבול
הנטיפים הופכים מפל שנערם לים
הכיפה הופכת מגדלור
המגדלור מכוון למטרה אחת

מגדלור מכוון בהצלחה
סירה מגיעה לנמל
ים נרגע
שמש שוקעת
מגדלור כבה, חוזר לכיפה
חושך
שתיקה
עיניים מביטות עיניים
גוף נצמד גוף
רגיעה
מנוחה לפני סערה נוספת

.

.
צלצול פעמון
פתיחת דלת חורקת
מכתב מודבק לדלת מתקלפת

מכתב מורד מדלת
מכתב נכנס לבית שקט
מכתב נפתח
מכתב מפתיע
מכתב ריק

תוהה אם זה אותו משחק שאוהב לשחק בה
תוהה אם זה רמז
תוהה אם זה ממנו

לא יודעת שכולה נמצאת במכתב
הדמעות שנוגבו עם נייר
הזיעה הקרה, הרטיבות החמה
הנשיקה שלו שחתמה על אוצר רגשותיה
הותירו דף לבן שאינו תמים וכולו מלא בתוכן
.

בין אדמה לשמיים
בין ים לים

בין שקיעה לזריחה
בין לידה למוות

בין סבל לאושר
בין כאב להנאה

בין שמיכה לסדין
בין חולצה לעור

בין פעימה לפעימה
בין נשימה לנשימה

בין ורידים לבשר
בין כדוריות אדומות ללבנות

מפנה לאט בעולמך מקום שירגיש מחסור בלעדי

-

כל כך חיכיתי שיסגרו את האורות
שיכבו כבר הנרות
שיפסיקו הצפירות

יעלמו הזיקוקים
יתנדפו המנגלים
העשן, הערפל
כל זמר ששם סלסל

שהאנשים ילכו הביתה
הרחובות שוב יתנקו
הלילות שוב ישתתקו
החשכה תחזור

ונפסיק להיות "עם"
נחזור להיות שוב בני אדם
ושוב נחזור להיות רק שנינו
אדם וחווה
מנותקים מהעולם
מנותקים מכולם
גן עדן שלי ושלך אלחש
ומידי פעם יופיע הנחש

-

השתיקות שלה כמו תהום
שואבות אותך אל הלא נודע
הצעקות שלה כמו אור דרך תריסים
מעירות אותך בליטוף חמים לחיים

הצחקוקים שלה במבוכה פיקחת
לא נופלים מצחוקה המשוחרר כששתויה
הכתמים לגופה נעלמים אט אט
מפנים מקומם לכתמי צבע שאצור ואצייר לה אני

המבט המושפל לא מביט בעיניים
שפתיה חומקות מנשיקה עד שפורצת חומות ויוזמת מגע
היא דובונית צבעונית מגומי מתוק שמכורה לחיבוקים
דובונית ורדרדה ששואפת להצבע אדום

היא שלי והיא יודעת
למרות המרד והמלחמה העצמית
אם רק תתמסר לגמרי תבין
שאותה עצמה לא אמחק לעולם

היא גיבורה של ספרים , ציורים, קולנוע ושירים
היא ילדה שובבה המשחקת במשחק של הגדולים
מחפשת חיבוק שיזכיר לה שייכות
מחפשת כאב שיזכיר לה מהות

היא תבוא בלילות בדרכה השקטה
תתמסר, תצחקק, תכאב, תלטף
אני אהיה שם ברוחי וגופי בדרכי
אלמד אותה לראות צבעים אחרת