לפני 12 שנים. 24 באפריל 2012 בשעה 16:26
השתיקות שלה כמו תהום
שואבות אותך אל הלא נודע
הצעקות שלה כמו אור דרך תריסים
מעירות אותך בליטוף חמים לחיים
הצחקוקים שלה במבוכה פיקחת
לא נופלים מצחוקה המשוחרר כששתויה
הכתמים לגופה נעלמים אט אט
מפנים מקומם לכתמי צבע שאצור ואצייר לה אני
המבט המושפל לא מביט בעיניים
שפתיה חומקות מנשיקה עד שפורצת חומות ויוזמת מגע
היא דובונית צבעונית מגומי מתוק שמכורה לחיבוקים
דובונית ורדרדה ששואפת להצבע אדום
היא שלי והיא יודעת
למרות המרד והמלחמה העצמית
אם רק תתמסר לגמרי תבין
שאותה עצמה לא אמחק לעולם
היא גיבורה של ספרים , ציורים, קולנוע ושירים
היא ילדה שובבה המשחקת במשחק של הגדולים
מחפשת חיבוק שיזכיר לה שייכות
מחפשת כאב שיזכיר לה מהות
היא תבוא בלילות בדרכה השקטה
תתמסר, תצחקק, תכאב, תלטף
אני אהיה שם ברוחי וגופי בדרכי
אלמד אותה לראות צבעים אחרת