הוא לא סתם נכנס לחדר
היא לא סתם חיכתה לו
הוא ידע שתחכה
היא ידעה שיבוא
התקופה שלא נפגשו גרמה לכאב פיסי אצלו, אצלה
חוסר מילוי החסר הורגש הפעם יותר מתמיד
הם לא קבעו
הם לא תיאמו
היא ידעה שיבוא
הוא ידע שתחכה
קול חריקת הדלת כשנכנס לחדר, גרמה לה לגמור
אולי מהציפייה שיבוא, אולי מצפייה לתגובה שתבוא עקב גמירתה
התיישב מולה
בלי מילה
בלי תנועה
כצופה בטלוויזיה אנושית
היא תחכה
הוא יודע שתחכה
הוא לא ייתן
לא עונש ולא פרס
לא מילת אהבה
ולא מילת אכזבה
היא קרובה להישבר
ברכיים כואבות
עיניים דומעות
ידיים רועדות
והוא רק צופה
אף פעם לא נותן לה להביט בו
אך הפעם לא מעיר
לא מעניש
כאילו מתעלם
אך להפך
עינייו לא יורדות ממנה
אין לנחש מה בראשו
גופו קפוא
עיניו לא משדרות דבר
בוהה בה כמו בחפץ
גופה מתעייף
מתבייש
מוחה מעכל וגופה מרגיש כאילו פעם ראשונה בערום
כאילו פעם ראשונה נחשפת מולו ובכלל
מעולם לא הרגישה איך זוג עיניים לא מרפות מבט ממנה
חוקרות כל פרט
נחשפות לכל מעלה ופגם
בחוסר שליטה מוחלט גומרת שוב
הוא קם ויוצא
היא יודעת שתראה אותו שוב
הוא יודע שהיא תחכה לו
מעניין אם בפעם הבאה תגמור יותר מהר
מעניין אם בפעם הבאה תפחד לגמור
לפני 12 שנים. 28 ביוני 2012 בשעה 3:11
